הנמן-שטראוס לוטה

לוטה (שרלוטה) הנמן-שטראוס נולדה בממל שבגרמניה (כיום בליטא) בשנת 1893, בת לברטה ויצחק הנמן, שעסק במסחר. אחיה הבכור נהרג במלחמת העולם הראשונה. [1] בשנים 1900-1909 למדה בבית ספר הגבוה הפרטי Höhere Privat-Mädchen-Schule zu Memel. בשנת 1918 למדה סמסטר באוניברסיטה של ברלין - כלכלה וכימיה. בשנת 1919 התקבלה לאוניברסיטה של פרנקפורט, כפי הנראה ללימודי כלכלה. משנת 1920 עד 1922 למדה כלכלה (ואפשר שגם משפטים) באוניברסיטה של היידלברג. בשנת1927 קיבלה תעודת חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. בשורת המקצוע רשום "כלכלן". [8].

לאחר שעלתה ארצה למדה בבית הספר המנדטורי למשפט. עם סיום לימודיה התמחתה אצל ד"ר משה זמורה בשנים 1935-1933 והוסמכה כעורכת דין בשנת 1936. נישאה בשנת 1939 לעורך-הדין פריץ שטראוס.

בשנים תש"ח-תשי"א כיהנה כסגנית היועץ המשפטי לממשלה (חקיקה). בשנת תשי"ב עבדה במחלקת הייעוץ במשרד המשפטים בתפקיד יועצת לעניינים מיוחדים. [3, 4]. לימים סיפרה עליה השופטת בדימוס חנה אבנור, שעבדה עמה במשרד המשפטים: "היא הייתה אחת מעורכי הדין מגרמניה שעלו לישראל באמצע שנות השלושים, הם היו מטובי המשפטנים וניתן לראות בהם מניחי היסוד לארגונו של משרד המשפטים". [2].

מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי הראשונה בישראל בשנת 1953, לתקופה של חצי שנה. [10] בין המשפטים שניהלה, ואשר זכו לסיקור תקשורתי – תביעת העיריה לפינוי שכונת הבוכרים בתל-אביב. [11, 12].

הנמן-שטראוס הייתה פעילה בהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות ובויצ"ו. [5, 6]. ושימשה כחברת הוועדה לענייני נמלים וים. [7]. בין חברות הוועדה שהוצעו על ידי מסדר "בני ברית" להכנת הצעת חוקה למדינה. [9]. חברת ועדת הפיצויים לנפגעי אסון מעגן. [13].


הנמן-שטראוס נפטרה ב-27 במרס 1980.