התובע רכש רהיטים שונים בחנותו של הנתבע. בין הרהיטים רכש גם מיטות שאמר שיברר אם יש בהן צורך. כשהוברר לתובע כי אין לו צורך במיטות, בא לבקש את דמי הקדימה ששילם עבורן ואילו הנתבע, לטענתו, קרא לו אידיוט ומנוול וסרב להחזיר לו הכסף. לכן תובע אותו על עלבון ועל החזר דמי הקדימה.
הנתבע טען כי התובע קנה את המיטות בלי כל תנאים ומכיון ששילם דמי קדימה, המיטות עומדות לפקודתו והוא יכול לקבלן. לטענתו אין עליו להחזיר דמי הקדימה. עוד טען הנתבע כי לא חרף את התובע ולא גרש אותו.
השופטים פסקו כי עניין העלבון לא הוכח. היות והקונה לא צריך את המיטות, די למוכר שיפסיד את הרווח שיכול היה להרוויח מסחורתו אם היה מוכר אותה ולא את כל דמי הקדימה.
על כן, ישיב הנתבע לתובע 210 גרוש מצרי והוצאות משפט. סך הכל 222 גרוש מצרי והנתבע שמור מתביעת העלבון.

תוצאת ההליך:

​