התובעת קבלה כי הנתבעת זרקה עליה אבן שפצעה אותה ואיימה כי גם להבא לא תתן לה מנוחה. על כן היא תבעה אותה וביקשה להענישה בחומרה כדי שלא תעשה זאת שוב.
הנתבעת הכחישה. אמרה כי לא היא זרקה אבן וכי מיד אחרי שמישהו זרק עליה אבן, היא באה לחצרה והתנפלה על בני ביתה.
העדה העידה כי באותה עת ישבה עם עוד כמה אנשים אצל התובעת וראתה כי הנתבעת נגשה לחצר, הביטה לצדדים וזרקה את האבן שיכלה לפגוע בילד. הענף הגן עליו והאבן פגעה בידה של התובעת שכעסה והתרעמה דרך הגדר על בני ביתה של הנתבעת. בתור תשובה הם שוב היכו אותה.
השופטים הסיקו כי הוכח כי הנתבעת פגעה באופן קשה בתובעת בזריקת האבן ועליה לשלם קנס לטובת קקל בסך 30 גרוש מצרי, והוצאות משפט בסך של 27 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​