התובע קבל כי במערכת עיתון חדשות הארץ נדפסה כתבה מרחובות שבה הוא מוצא עלבון לכבודו, וכונה זדונית להכרית את אמון הציבור בעבודתו הרפואית. ועד המושבה רחובות והתובע דרשו את שם כותב המאמר ולא קיבלוהו. נאמר לו כי אם יתלונן בפני ערכאת הממשלה הכותב יקבל על עצמו את אחריות הדברים שכתב אולם אם התובע יקבול קובלנתו מול בית משפט השלום העברי, ימצא עצמו מול מערכת העיתון.
הנתבעת, מערכת העיתון, טענה על ידי בא כוחה כי התובע אינו מכיר את השפה העברית ולכן לא הבין הדברים. הכותב/העיתון לא רצה להעליב את התובע. הכותב לא התכוון כי הרופא לא משלים את חובתו או לא מכיר את עבודתו, זהו רק שטף הלשון. הוא כתב רק שהרופא שמר על הקים שלמד לפני 20 שנה. בזאת הוא רק מראה כי הרופא לא התענין בדרכים חדשות של ריפוי. הכותב לא חשב לתלות על התובע את האשמה לכן כתב שיש המאשימים את הועד. לכן אין סיבה לדעתם לקרוא לכותב וגם אין סיבה להאשים את העיתון. אם יוסכם, ידפיס העיתון הערה על שהוא מצטער ויתפשרו.
התובע אמר כי הכותב אינו אקספרט בנושא זה אלא בור וכותב מתאר אותו כאדם שאינו מתקדם במקצועו ומשווה אותו לקדחת - אין לו רשות לכתוב כך.
היו"ר מציע פשרה לצדדים והתובע אינו מסכים. התובע דרש מהכותב קנס של 100 לירות לצדקה ולהדפיס בעיתונים עבריים את תוצאות המשפט.
פרסום הכתבה בעיתון פגע בכבוד ד"ר אנטון בתור בעל מקצוע באמירה שידיעותיו המקצועיות אינן מתקדמות. על כן החליטו השופטים:
א. מערכת העיתון תשלם קנס בסך של 10 לירות מצריות לטובת קקל.
ב. המערכת תפרסם את פסק הדין באחד הגליונות הקרובים.
ג. המערכת תשיב לתובע את הוצאות המשפט בסך של 20 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​