הנתבעת פרסמה בבוסתנאי מכתב תשובה בו נכתב כי כנות האנליזה של התובע והפירמה בה הוא עובד - אוניון אגריקול - מסופקת משום שטרם הוברר אם הזבל שנמסר לבדיקה היה הזבל האמיתי של החברה. התובע קובל כי יש כאן עלבון עבורו וחשד של רמאות מבלי לברר את העובדות. הדבר עלול לגרום הפסד לתובע ולפירמה. התובע דורש התנצלות הנתבעת בעיתונות על העלבון. עוד טוען התובע כי הם מוכנים להוכיח שקנו זבל של אוניון-אגריקול ומסרוהו לבדיקה לתחנת הנסיונות של ההנהלה הציונית.
הנתבעת השיבה כי מדובר בתחרות מסחרית וחליפת המכתבים בין הצדדים גרמה לפגיעה בכבוד הפירמה בה עובדת הנתבעת באופן קשה יותר. נהוג שפקיד המעבדה יקח מהפירמה עצמה סחורה לבדיקה ואילו במקרה זה היה ספק כי לא נלקחה הסחורה מהפירמה עצמה. בנוסף, הייתה טעות בעצם האנליזה באחוזי הזרחן בזבל שאינם הגיוניים. לכן הנתבעת פקפקה בכנות האנליזה.
מסקנות השופטים:
א. אין בדברים עלבון בכוונה משפטית. רשאי כל אדם להטיל ספק שהחומר הנמסר לבדיקה יכול היה להיות לא של הפירמה ולבקש ברור.
ב. עצם עובדת הבדיקה ללא חומר מהפירמה היה בה מספיק כדי לפקפק ולהשתמש בביטויים זהירים בדפוס בחליפת המכתבים.
לכן בית המשפט מצא לנכון להשיב ריקם את התביעה ולהטיל קנס 2 לירות שכר עורך דין לטובת הנתבעת.

תוצאת ההליך:

​