התובעת קובלת כי הנתבע אמר לה בוקר אחד כי הנגר שעבד במשרד שכח את הפטיש במשרד ושהיא תביא לו אותם לביתו. התובעת אמרה כי אינה משרתת וכי התקבלה לעבודה כקורספודנטית. הנתבע אמר לה שהיא חצופה וכשהיא התלוננה בפני המנהל, אמר הנתבע שהיא שקרנית. פעם העליב אותה וביקש סליחה אך עכשיו אינה מקבלת סליחתו כי אין לה ערך.
הנתבע טוען כי ביקש מהתובעת להביא לנגר את הפטיש כי היא ידידתו, היא ענתה לו בטון חריף והוא אמר לה - חצופה - לא כדי להעליבה אלא כדי לתאר את התנהגותה.
העד, מנהל המשרד אמרה שיחסי השניים לא היו טובים ושהתובעת התלוננה תמיד שהנתבע מעליב אותה. הוא חושב ששניהם אשמים.
השופטים סיכמו כי הנתבע לא הכחיש שהתבטא במילה חצופה, שהיא מילה המבטאה עלבון גדול, בפרט בנוגע לאישה.
הנתבע אמר כי לא התכוון להעליבה אלא לתאר התנהגותה של התובעת לכן, השופטים החליטו כי הנתבע ישלם לקקל קנס בסך של 100 גרוש מצרי והוצאות משפט בסך של 27 גרוש מצרי לתובעת.

תוצאת ההליך:

​