התובע קבל כי בשעה שיצא עם הנתבעים מבית המשפט, העליבוהו ואמרו בפני השופט בנבנישתי בצורה גסה: זהו השקרן והגנב.
בנוסף, בשעת ברור המשפט הקודם אמרו כי בנו של התובע נדון למאסר על גניבה. לכן הוא תובע את עלבונו ועלבון בנו.
הנתבעים הכחישו האשמה הראשונה לגמרי ובנוגע לשניה, ביקשו להזמין עדים משום שהיה משפט על גניבה אצל - המשביר - ובנו של התובע נאשם.
לשם הוכחת האשמה הראשונה הזמין התובע את העד ד. בנבנישתי והוא לא בא. התובע ויתר עליו.
בנוגע לאשמה השניה, נחקרו העדים הנזכרים כאן ושניהם העידו שבנו של התובע נאשם על גניבת פתקאות אצל המשביר. נמצא שילדים אחדים גנבו פתקאות ובן התובע קיבל חלק מהן. היה משפט פלילי בנושא והאב קיבל על עצמו ערבות ואחריות להתנהגות הבן.
לא הוכח לשופטים כי הנתבעים קראו לתובע: זהו שקרן וגנב. מתוך דברי העדים התברר כי היה לנתבעים יסוד מספיק לומר שבן התובע נדון על גניבה. אמנם הדברים על המאסר לא היו מדוייקים אך היה סמך לדבריהם. על כן הוחלט להשיב את התביעה ריקם.

תוצאת ההליך:

​