התובע קבל כי זמן קצר לאחר שפוטר מתחנת הניסיונות, נפגש הנתבע עם יעקב קרול וענה לשאלתו כי פוטר בשל מעילה בתפקידו, השתמטות מתפקידו, התרשלות בעבודה, ניהול סקנדלים ופוליטיקה בתחנה. ההאשמות הללו השפילו את כבודו של התובע ומטרתן היתה להצדיק את פיטורי הזדון שלו. לכן הוא מבקש להעניש את הנתבע בכל חומרת הדין. אחרי מכתבו של הנתבע הסכים התובע שהמשפט יהיה רק בדבר עלבון ולא בדבר הוצאת דיבה.
הנתבע טען כי הדבר היה לפני 8 שנים ומדוע רק כעת תבע אותו התובע? הוא טען כי דיבר רק עם יעקב קרול ואורית פלדמן באופן אישי על הפיטורין ואמר רק שהתובע התרשל בעבודה, הזניח את המעבדה כך ששרר בה חוסר ניקיון. הוא לא דיבר על סקנדלים שהתובע סדר אלא אמר שסביב התובע היו סקנדלים.
לאחר חקירת העדים הסיק בית המשפט כי עדותו של ד"ר בודנהיימר אצל חוקר בית הדין אינה יכולה להחשב בכבסיס לתביעת עלבון אלא רק לאשמה בעדות שקר. בתור בסיס לאשמה יכול לשמש רק המכתב של יעקב קרול. המכתב של יעקב קרול על שיחתו עם ד"ר בודנהיימר יכול להחשב כראיה ולכן לא חקרו אותו כעד. העובדה בה מודה גם הנתבע אודות אי מילוי ההתחייבויות בעבודה אושרה גם על ידי עדי התובע. הוכח ולא הוכחש על ידי התובע כי לא הוגש לתחנה חומר מדעי. התובע לא הכחיש המצאות הלב הקרוש בקערת השופכין, בנושא הלכלוך.
התובע לא אמר במפורש אך ניתן היה להבין כי ההנהלה לא אפשרה תנאי עבודה מסודרת. וזה גרם למריבות והתרגזות. לכן הפסיק לבקר במקום 3 חודשים והייתה הזנחה ולכלוך. עבד עבודה מרובה מחוץ לתחנה ובה לשם רק כדי לקבל משכורת. נוצרו יחסים רעים עם ד"ר וילקנסקי. בית המשפט לא ראה צורך להיכנס לחקירה מדוקדקת על עבודתו של התובע וטיבה. ד"ר בודנהיימר אמר דעתו רק לשני ידידים משותפים בשיחה פרטית ולא הפיץ דיבה ולא הייתה לו כוונה להעליב. לא היה הנתבע מחוייב לבדוק את הפנייות של המקום. עקב כל אלה החליטו השופטים להשיב ריקם את התביעה.

תוצאת ההליך:

​