התובעת טענה כי השכירה לנתבע בית לשנתיים והיא מבקשת לפנות את הבית מייד ולבטל החוזה כי הבית משמש כבית בושת. היא מבקשת גם להראות לאנשים את הבית בחודש האחרון לשכירות, להחזיר את הבית למצב בו קיבל אותו הנתבע, תשלום נזק מוסרי בסך 10 לירות משום שהבית הושכר לערבים למטרות בלתי כשרות.
התובע הגיש תביעות שכנגד וכתב כי: א. הוא מבקש תשלום עבור נזק כלכלי שהתובעת גרמה לו כשלא יכול היה להשכיר 2 דירות כי היא השפיעה על הרוצים לשכור שיסתלקו. ב. תשלום עבור חיבור חשמל שיש לו קבלות על כך.
השופטים קבעו כי אין חומר מספיק לקבוע שהבית שימש כבית בושת לפי החוק הפלילי, אך לפי דברי המשטרה והעדים, שימש למטרות בלתי צנועות ולכן החוזה יבוטל מיידית ועל התובעים להחזיר לנתבע שכר דירה באופן יחסי. כמו כן, על הנתבע לעזוב את הבית מייד והזמן חשוב לקביעת דמי השכירות.
הדרישה להרשות לנתבע להראות את הבית לאנשים מתבטלת היות והתובע צריך לפנות את הבית מייד.
דרישת החומרים החומריים תוכל להתברר רק לאחר פינוי הבית ואז יוכלו להגיש תביעה בהתאם לצורך.
תביעת הנזקים המוסריים מושבת ריקם היות ולא הוכח כי הנתבע השכיר את החדרים במודע ובזדון למטרות בלתי כשרות.
בנוסף, לא הוכחה התביעה הנגדית כי החדרים עמדו ריקים עקב מחאותיה של בעלת הבית שגרמה לדיירים להסתלק. אולי הם נסתלקו מסיבות אחרות.
על התובעים לשלם עבור חיבור החשמל בהתאם לקבלות, בסך של 4.872 לירות
תביעות ההוצאות ושכר עורכי הדין משני הצדדים מושבות ריקם.

תוצאת ההליך:

​