top of page

באיזו שפה התדיינו בבתי המשפט בארץ-ישראל המנדטורית? / אייל כתבן

באחד מתיקי ארכיון המדינה נמצא תזכיר שהכינה הסתדרות עורכי הדין היהודים בא"י (ca. 1935) לזקן השופטים בענין תיקונים בהתנהלות ביהמ"ש. מהטיוטות לתזכיר ניתן לקבל מענה לכמה שאלות מעניינות שמטרידות גם חוקרי היסטוריה של המשפט בא"י. בכלל זה, השאלה של קבלת החלטות במותב של שני שופטים; וכן – באיזו שפה התנהל הדיון והפרוטוקול בבתי המשפט בארץ-ישראל המנדטורית?

מהמסמך עולה כי בעלי הדין הורשו לטעון בכל אחת מהשפות הרשמיות (עברית, ערבית, אנגלית). אך מרבית השופטים לא שלטו בכל השפות אלא באחת או בשתיים מהן. מסיבה זו התנהלו הדיונים באמצעות מתורגמנים. עובדה זו האריכה את משך הדיון, את עלויות המשפט, הייתה כרוכה בטעויות תרגום ויצרה חייץ בין המתדיינים לבין השופטים.

באשר לפרוטוקולים - מסתבר, כי בבתי המשפט המחוזיים, ולעיתים גם בביהמ"ש העליון נכתבו בערבית או תורגמו לערבית. זאת, גם כאשר הדיון התנהל בעברית או באנגלית. כך שלעיתים היה צורך לתרגם את הפרוטוקול מערבית, כגון במסגרת הליכי ערעור.

הפרקטיקה בבתי המשפט המחוזיים, אפשר ומטעמי חסכון, הייתה של ניהול משפט במותב של שניים. כאשר שופט אחד מצא לנכון לדחות תביעה, די היה בכך. הסתדרות עורכי הדין ביקשה לקבוע, כי בכל מקרה בו חלוקות הדעות בין שני השופטים, יצורף לדיון שופט נוסף.

אלו הנימוקים והעילות בהם השתמשה הסתדרות עורכי הדין כשביקשה תגבור של שופטים דוברי שפות שונות, לבתי המשפט המחוזיים. כן ביקשו נציגי ההסתדרות תוספת של מתורגמנים מוכשרים, ביניהם דוברי השפה העברית. כפי הנראה, התזכיר נשלח בקשר עם דרישת הסתדרות עורכי הדין למנות שופטים יהודים נוספים. מנסחי טיוטת התזכיר היו מודעים לניסיונות של שלטונות המנדט לחסוך בעלויות בהתנהלות המנגנון המשפטי. משכך, פנייתם לשלטונות המנדט נשענה גם על רציונל זה. מעבר לאינטרס הלאומי במינוי שופט יהודי, מבין הדברים עולה גם האינטרס הפרופסיונלי. לפי התזכיר, עלויות התרגום והסרבול בדיון הרחיקו את המתדיינים לערכאות בוררות (שם עורכי הדין היו פעילים, אך לא בהכרח מרכזיים). הדרך לקרב את הציבור לערכאות המנדטוריות היה לפיכך באמצעות שיפור המנגנון המשפטי.


קטעים מתוך טיוטת מסמך הסתדרות עורכי הדין. (א"מ ב- 28155/27).

Comentarios


bottom of page