אוסטרובסקי-כהן ויקטוריה

ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן נולדה בוורשה שבפולין בדצמבר 1923. אביה למד ברוסיה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה עבר לפולין, שם עסק בייצוא ובאופטומטריה, ולמשך זמן מה אף החזיק במפעל לייצור משקפיים. אמה הייתה עקרת בית. משפחת אוסטרובסקי עלתה ארצה כשאוסטרובסקי-כהן הייתה בת תשע, והיא החלה ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב במגמה הריאלית, שבה למדו באותה העת רק ארבע בנות.

עוד כשהייתה ילדה בפולין התלוותה אוסטרובסקי-כהן להוריה לצפות בבת דודתה היפה טוענת לראשונה בבית המשפט העליון, ששכן ברחוב שבו גרו. אז גמלה בלבה ההחלטה להיות עורכת דין, אף שחלומה היה בעצם לרקוד. כבר מגיל צעיר הייתה בה מידה של חוצפה, היא מספרת, ולכן טענו שהמקצוע יתאים לה.

ואכן, עם תום לימודיה בגימנסיה החלה אוסטרובסקי-כהן ללמוד משפטים בכיתות משפט בירושלים. הלימודים, היא אומרת, היו באנגלית, למעט חוק הקרקעות והמג'אלה שהיו בעברית ובערבית. תכנית הלימודים הייתה בנויה משנתיים של לימודים רצופים שרק בסופן יש חמישה ימי מבחנים על כל חומר הלימוד. הלימודים היו תובעניים, היא נזכרת, והסטודנטים למדו שבעה ימים בשבוע. את התואר היה אפשר לקבל בתוך חמש שנים, אך אם סטודנט נכשל, הוא נאלץ לחזור על המבחנים ולהאריך את תקופת לימודיו. וכך מתוך 112 סטודנטים שהחלו ללמוד עם אוסטרובסקי-כהן, רק שבעה סיימו לאחר חמש שנים. בין השבעה היו שלוש נשים: לאה וינברג (ע"ע), שושנה נתניהו (ע"ע) ואוסטרובסקי-כהן.
עוד מספרת אוסטרובסקי-כהן ששום משרד לא היה מעוניין לקבל אישה להתמחות. לבסוף, אחד מחבריה הרבים, שהיה מכר של עו"ד גייכמן, ביקש ממנו לקבלה, וכך היה. אך המכשולים לא הסתיימו: במשך השנה שעבדה שם נאסר על אוסטרובסקי-כהן להיכנס לספרייה שהייתה בחדרו של גייכמן. את השנה השנייה של התמחותה עשתה אצל עו"ד בן-ארי, לאחר שגייכמן ביקש מהשופט מקס קנת שיתאם לה את קבלת המשרה. במשרד של בן-ארי עשתה אוסטרובסקי-כהן הגהות ל-Palestine Law Report, ופעם אחת התלוותה לבית המשפט עם בן-ארי עצמו. את הופעתה הראשונה לא תשכח אוסטרובסקי-כהן לעולם: היא נשלחה לתבוע אדם שבעל עז של שכנו ונתבע כי כעת העז אינה כשרה.

כשסיימה ללמוד החלה אוסטרובסקי-כהן לעבוד במשרד עו"ד ברקאי ואלכס, שם עסקה בעיקר בניסוח חוזים, כשאת התיקים הגדולים ניהלו בעלי המשרד. בד בבד כיהנה כתובעת במחלקה המשפטית של ארגון ההגנה והופיעה בתיקים שהתנהלו במרתף בית הדין של הארגון ברחוב יהודה הלוי פינת אלנבי בתל אביב. משום כך, מיד עם קום המדינה גויסה אוסטרובסקי-כהן לכהן כפרקליטה בצה"ל. כשחלתה בצהבת המשיכה לעבוד מתוך מסירות ואחריות, אך בשל כך הסתבכה מחלתה, והיא נאלצה לעזוב את הצבא.

בתחילת שנות החמישים הגיעה אוסטרובסקי-כהן למשרד המשפטים ששכן בקריה בתל אביב. היועץ המשפטי דאז, יעקב שמשון שפירא, שלח אותה לפרקליט המדינה דאז חיים כהן, שם נענתה כי "אצלי נשים לא יהיו פרקליטות פליליות". כעבור שנים הכחיש חיים כהן אמירה זאת. מחאותיה של אוסטרובסקי-כהן לא הועילו, והיא הוצבה במשרד האפוטרופוס הכללי, שם היה תפקידה לצאת חוצץ נגד מתחזים שביקשו גישה לחשבונות רדומים של ניצולי שואה. במשך תשעת החודשים שעבדה במשרד המשיכה במאבקה עד שזכתה למשרה בפלילים, וכך הייתה לפרקליטה הפלילית הראשונה בישראל.

במשך שנים אחדות כיהנה אוסטרובסקי-כהן כפרקליטת המחוז הצעירה ביותר, ופעמים רבות נשאלה בחיוך: "היכן עורך הדין?" בתקופה זו נישאה לד"ר עמנואל כהן, עו"ד אף הוא ופעיל בחירות. כשפרצה מלחמת העולם השנייה השתתף עמנואל כהן בקונגרס הציוני וחזר מיד לשרת בצבא הפולני "כדי שלא יגידו שהיהודים משתמטים". בשנות הארבעים הגיע ארצה והתגייס לחיל האוויר הבריטי, וכשהשתחרר היה המזכיר הכללי העולמי של ארגון "חירות הצוהר". עמנואל כהן היה איש ציבור במפלגת חירות במשך שנים רבות, ולפיכך נחשבה אוסטרובסקי-כהן "אשת הימין" היחידה בפרקליטות.

במרוצת הזמן הצטרפו לפרקליטות עוד שתי נשים – חנה אבנור (ע"ע) ושולה ולנשטיין – ובמשך עשר שנים הן כונו "שלוש הגרציות", כינוי שהדביק להן יוסף קוקרן, מנכ"ל משרד המשפטים דאז. לאחר הצלחתה במשפט בעניינו של יחזקאל סהר, שגריר ישראל באוסטריה, החלה אוסטרובסקי-כהן לקבל תיקים חשובים יותר ואף עבדה לצדו של עו"ד האוזנר בהכנת העדויות במשפט אייכמן.

בשנת 1962, משגבר העומס בפרקליטות, החליט פרקליט המחוז שעל אוסטרובסקי-כהן לייסד פרקליטות לתיקים שמחוץ לתל אביב: פרקליטות מחוז מרכז. אוסטרובסקי-כהן מונתה לעמוד בראשה והחלה את פעילותה עם ארבעה פרקליטים, מתמחה ומזכירה. כ-13 שנה לאחר מכן, כשהתמנתה אוסטרובסקי-כהן לפרקליטת מחוז תל אביב, כבר מנתה פרקליטות מחוז מרכז עשרות פרקליטים ומתמחים שעסקו בתיקים פליליים ואזרחיים כאחד. אוסטרובסקי-כהן מספרת שלא התכוונה לקבל נשים דווקא, וכבדרך אגב היא מצהירה שאינה רואה עצמה כפמיניסטית, אלא שגברים היו עוזבים בגלל המשכורת הנמוכה של עובדי המדינה, ואילו נשים, שמשכורתן עוד הייתה משנית בבתיהן, הסתפקו בה ונשארו. הייתה תקופה, היא נזכרת, ששבע פרקליטות היו בהיריון בעת ובעונה אחת. אוסטרובסקי-כהן עצמה אמנם נישאה בהיותה בת 24, אך מאחר שהייתה עסוקה בעבודתה ילדה רק כעבור עשר שנים את בתה היחידה.

באותם הימים השתתפה גם בתכנית הרדיו "בית המשפט" ששודרה במשך 12 שנה. בתכנית זו הומחזו משפטים אמיתיים בהשתתפות מיטב עורכי הדין של אז, ואוסטרובסקי-כהן ישבה בהרכב השופטים בצד הרב לאו ופסיכולוג.

בשנת 1978 התמנתה אוסטרובסקי-כהן לשופטת בבית המשפט המחוזי, ובשנים האחרונות לכהונתה בו שימשה כסגנית הנשיא. בתחילה לא רצתה לוותר על עבודתה האהובה בפרקליטות, אך לבסוף נעתרה. בסופו של דבר, היא מציינת, אהבה גם את עבודתה החדשה. במסגרת כהונתה כשופטת שימשה גם כאב"ד לערעורים פליליים.

אוסטרובסקי-כהן פרשה לגמלאות בשנת 1994, ומיד שבה והייתה חברה בלשכת עורכי הדין. במשך ארבע שנים עמדה בראש הוועדה לבדיקת חוק חופש המידע, ועד להפרטת בנק דיסקונט כיהנה במשך כעשר שנים כיושבת ראש ועדת המניות של הבנק. נוסף על העבודה המשפטית השוטפת כיהנה אוסטרובסקי-כהן כסגנית הנשיאה של הארגון העולמי של נשים עורכות דין, שמרכזו שכן בפריז ויוצגו בו כל מדינות מזרח אירופה.

כיום עוסקת אוסטרובסקי-כהן בעיקר בתחום הכלכלי ומשתתפת בוועדות מטעם משרד האוצר ומשרד המשפטים. היא דוברת שש שפות ומרצה בארבע שפות.