ברנר-רובינשטיין אליזבט

אליזבט ברנר-רובינשטיין נולדה במרינברג שבמחוז סקסוניה בגרמניה בשנת 1910, בת להרמן וגיטה רובינשטיין (לבית בקר). אביה היה הבעלים של מפעל לאריחים בבראונשוויג, גרמניה, שם גדלה והתחנכה. אמה הייתה עקרת בית ופסנתרנית מוכשרת.

ברנר-רובינשטיין למדה משפטים בגרמניה, ובמשך תקופה מסוימת למדה גם באוניברסיטאות בז'נבה ובווינה. כפי הנראה בחרה במקצוע מאחר שהייתה בעלת חשיבה אנליטית טובה. לאחר שסיימה את לימודיה וקיבלה תואר דוקטור במשפטים עבדה במשך זמן מה כתובעת מחוזית בגרמניה.

בשנת 1935, בעקבות האנטישמיות שגברה עם עליית הנאצים לשלטון, פוטרה ברנר-רובינשטיין מעבודתה ובחרה לעלות לארץ ישראל, אף שעמדו בפניה אפשרויות הגירה אחרות. בשנת 1936 ניגשה לבחינת עורכי הדין הזרים, לאחר שהתמחתה במשרדו של עו"ד דוד מויאל בתל אביב בשנים 1938-1936, והוסמכה בינואר 1939.

בשנת 1943 פגשה את ד"ר יעקב ברנר, ששימש עד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כעורך דין בווינה. בשנת 1938 אולץ לעזוב את וינה ועבר לבלגיה, שם נעצר ונשלח למחנה בצפון אפריקה. הוא הוחזק במחנה עד 1943 והגיע לארץ ישראל עם הבריטים ששחררו אותו. בשנת 1944 נישאו יעקב ואליזבט, ובשנת 1945 נולדה בתם היחידה. אז פתחו בני הזוג משרד משותף בתל אביב, ובו עבדו שנים ארוכות. עיסוקם העיקרי היה בהשבת רכושם של ניצולי המשטר הנאצי בגרמניה ובאוסטריה.

לימים סיפרה ברנר-רובינשטיין שזכתה להערכה מקצועית הן מצד גברים והן מצד נשים. בעבור לקוחותיה היא לא הייתה רק עורכת דין, אלא גם עובדת סוציאלית. בתה מספרת שברנר-רובינשטיין שילבה את עבודתה עם תפקידיה כאם וכרעיה וכסבתא נפלאה לשני נכדיה, אף שעבדה קשה. בעלה יעקב שימש קונסול כבוד של אוסטריה בישראל, ולאחר שעות העבודה במשרד תמיד נרתמה לסייע באירועים הקשורים בפעילותו זו. ברנר-רובינשטיין המשיכה בעבודתה גם לאחר שפרש בעלה לגמלאות ועד סמוך לפטירתה בשנת 1986.