דוכן משה
ארכיון המדינה – מנדט
מספר רישיון 122
באדיבות שלומית ג'ונסון
נולד בשנת 1884 באוקראינה. [1, 2, 6] למד באוניברסיטאות ברוסיה ובגרמניה ובשנת 1911 הוסמך בלימודי המשפטים באוניברסיטת סט. פטרסבורג. [1, 2, 4, 6] עבד במשרד עו"ד שפטל בפטרבורג, אשר ייעץ לשגרירות הבריטית. במסגרת זו למד אנגלית והושפע מהמסורת הדמוקרטית הבריטית. [1] במקביל, למד מדעי היהדות במוסד האקדמי שהקים הברון גינצבורג. חבר מרכז מפלגת צעירי ציון. [1, 2, 11, 20] ב - 1915 גויס לצבא הרוסי ושירת בו כקצין. [6]. שימש חבר מיניסטריון המשפטים בפטרוגרד, בממשלת קרנסקי [2]. סגן יו"ר הקהילה בפטרוגרד [2]. לאחר מהפיכת אוקטובר (1917) עבר ליקטרינוסלב, שם הקים משרד עו"ד. הוא שימש גם מרצה למשפטים באוניברסיטה העממית של אוקראינה. [1] הוא דיווח על תקופה זו ממקור ראשון. [26, 27, 28]. הגן על מנחם אוסישקין "גירוש מאודיסה". [2]
נישא לליובוב (לבית סטרלץ). בתם של השניים, לאה, תוסמך לימים כאחת מעורכות הדין הראשונות בארץ-ישראל, ורעייתו של משה לנדוי, לימים נשיא ביהמ"ש העליון. [6].
בשנת 1919 ייצג בועידת השלום את יהדות דרום רוסיה בפאריס. [1, 2, 3] לאחר מכן עבר ללונדון, שם עשה שימוש בהכשרתו כעו"ד רוסי. שם למד גם ערבית. [1, 9] בשנת 1920 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. [1, 10] הוא עמד בבחינת עורכי הדין הזרים. [1] מאחר ובבחינה זו לא היה בוחן יהודי, הוסכם כי דוכן יבחן, ולאחר מכן ישמש מתורגמן לנבחנים היהודים האחרים. [16]. בשנת 1921 מונה לסגן מנהל מחלקת הקרקעות המנדטורית. [1] בתפקידו הציבורי ייצג את ממשלת המנדט והגן על זכויות המדינה במקרקעין (כגון משפטי עמק חפר; משפטי חולות יפו וחולות ראשון לציון; אדמות קיסריה). [1, 18] כך צריך היה להשביע "את "הזאב" המאנדאטורי מתוך שמירה על "הכיבשה" הציונית", כמאמר אחד העיתונים [11]. מסופר, כי באחד המשפטים בהם ייצג את הממשלה טען בעל קרקעות ערבי כי על הממשלה להחזיר לו את המקרקעין לאורך כביש ירושלים – בית לחם. עו"ד דוכן ביקש להזמין את ספר התנ"ך כעד במשפט, ובאמצעותו הוכיח כי הדרך הציבורית היתה קיימת משחר ההיסטוריה. [8]. הגיש תזכיר לנציב ווקופ בו התנגד לאיסור רכישת קרקעות על ידי יהודים [2]. בשנת 1935 פרש ממשרתו הציבורית [13] ופתח משרד עו"ד. [1, 14]. שימש כאחד המפרקים של חברת "הפניקס" הוינאית [23, 24]. ייצג את מאיר גרוסמן בתביעה שהוגשה נגדו בבית דין הכבוד של הקונגרס הציוני. [25]. עשרות מהתיקים בהם ייצג מצויים בארכיון המדינה.
כבר בפטרוגרד פרסם שורת מאמרים משפטיים, ובכלל זה את הספרים "בתי-הדין של מושבעים" ו"יסודות המשפט האזרחי" [2, 6]. כן פרסם מאמרים ודוחו"ת אודות יהדות רוסיה ומצבה, והציונות. [2]. פרסם את הספר "דיני קרקעות בארץ ישראל". בשנת 1953 פרסם מהדורה מעודכנת של ספרו זה. [17]. פרסם מאמרים רבים בתחום דיני המקרקעין. [1] הכין מדריך לחוקי המקרקעין בא"י באנגלית בעבור פקידי המנדט. [1] פרסם ביחד עם מנהל שיעורי משפט, פרדריק גודבי, את הספר “The Land Law of Palestine”. [1, 19, 21, 22]. עוד טרם פרסום הקובץ הרשמי של החקיקה המנדטורית בארץ ישראל, פרסם קבצי חקיקה ותקנות ארץ-ישראליים. [1, 12] הספר תואר כ"גמרא" של החוק הארצישראלי על שינויי גרסאותיו. [15]
שימש מרצה בבית הספר למשפט. כאשר נפתח בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב, הוזמן לשמש בו מרצה לדיני מקרקעין. [1, 2, 6, 7, 9].
הוכתר בתואר "The Most Excellent Order of the British Empire". [2, 5]. שימש יו"ר הסתדרות עורכי הדין בירושלים. חבר המועצה המשפטית לאחר קום המדינה. שימש חבר מסדר בני ברית, ונשיא הלשכה בירושלים. סייע למאיר דיזינגוף בהקמת מוזיאון תל-אביב, ושימש בחבר הנאמנים של המוזיאון. [1, 2] קרן מחקר לזכרו הוקמה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. [29].
נפטר בשנת 1958.
מקורות
[1] קו"ח כפי שנרשמו ע"י לאה לנדוי-דוכן. באדיבות שלומית ג'ונסון. במסמכי אתר זה.
[2] רשימה ביוגרפית של עו"ד דוכן (1949) (באדיבות בתו, שלומית ג'ונסון). במסמכי אתר זה.
[3] מסמך רשמי בעניין שליחותו של עו"ד דוכן לוועידת השלום בפאריס (1919) (באדיבות בתו, שלומית ג'ונסון). במסמכי אתר זה.
[4] דיפלומה של מוסמך במשפטים של עו"ד דוכן (1911) (באדיבות בתו, שלומית ג'ונסון). במסמכי אתר זה.
[5] אישור קבלת התואר The Most Excellent Order of the British Empireלעו"ד דוכן. (באדיבות בתו, שלומית ג'ונסון). במסמכי אתר זה.
[6] משה דוכן, אנציקלופדיה תדהר.
[7] יצחק טוניק, לזכרו של ד"ר משה דוכן ז"ל, הפרקליט , ל"ב: 442, 1979
[8] ש. איזנשטדט, "ירושלים של זכרונות", על המשמר (21.7.67)
[9] ס.מ., "ד"ר משה דוכן", מעריב (3.12.1958)
[10] "העורך דין משה דוכן", הארץ (23.12.1920)
[11] א. גיא, "ד"ר משה דוכן ז"ל", חרות (9.12.1958)
[12] “Mr. Doukhan’s Valuable Compilation”, The Palestine Post (22.10.1933)
[13] “Retirement of Dr. Doukhan”, The Palestine Post (10.12.1935)
[14] "ברכה לבבית", הארץ (1.4.1936).
[15] ד. כהן, "על התפטרות אחת", דבר (24.12.1935).
[16] "בחינת עורכי-דין", הצפירה (1.8.1921).
[17] אברהם וינשל, "דיני קרקעות", הבקר (21.1.1964).
[18] חביב כנען, "38 שנות סכסוך על אדמות קיסריה", הארץ (5.1.1953).
[19] "ספר חדש על חוקי הקרקעות בארץ ישראל", דאר היום (27.21935).
[20] אבא אחימאיר, "שני רופאים שהלכו", חרות (17.2.1961).
[21] ק. "דיני מקרקעים בא"י", הארץ (25.7.1935).
[22] "ספר חדש על חוקי הקרקעות בא"י", הירדן (1.3.1935).
[23] CA 23/38, Doukhan v. Wolf, The Palestine Post (5.4.1938).
[24] CA 177/38, Doukhan V. Drucker, The Palestine Post (8.8.1938). ראו גם אצל אייל כתבן, על מבטחים וקובעי מדיניות: הגניאולוגיה של טופס בדיקת העולים לארץ-ישראל (תרפ"ז), קתדרה 171 (2019) 97.
[25] "פסק דין", העולם (13.1.1938).
[26] משה דוכן, "מכתבים מדרום רוסיה א'", העולם (12.12.1919).
[27] משה דוכן, "מכתבים מדרום רוסיה ב'", העולם (19.12.1919).
[28] משה דוכן, "מכתבים מדרום רוסיה ג'", העולם (2.1.1920).
[29] ""קרן מחקר על שם משה דוכן"", על המשמר (7.12.1969).
חומרים ארכיוניים נוספים:
אצ"מ AK473 - דוכן משה
א"מ – אוסף יד יצחק בן צבי.
פסקי דין
כתביו/ה
רשימה חלקית מכתביו:
Doukhan, Moses J., Laws of Palestine, 1918-1925 (Tel-Aviv, 1933-1934)
Frederic M. Goadby and Moses J. Doukhan, The land law of Palestine (Tel-Aviv, 1935)
משה דוכן, דיני קרקעות בארץ ישראל (ירושלים, 1925)
משה דוכן ולאה לנדוי-דוכן, דיני קרקעות במדינת ישראל (ירושלים, 1953)
משה דוכן, "צוואה והקדש במירי והפיכת קרקע מירי למולק", הפרקליט ,1 (1): 9-11, 1943
משה דוכן, "חזקה כדרך לרכישת זכויות", הפרקליט ,1 (6): 12-16, 1944
משה דוכן, "התישנות וחזקה", הפרקליט ,1 (5): 19-24, 1944
משה דוכן, "המצב המשפטי של האשה העבריה", הארץ (26.10.1922).
מחקר אודותיו/ה
אזכורים
מסמכים נוספים