נויברגר יוסף

נולד בשנת 1902, אנטוורפן, בלגיה, ליהודה לייב ולשרה פייגל נויברגר (לבית וינגרון). [1, 2]. התגוררו בדיסלדורף, גרמניה. נישא לאילזה (לבית מנדל). [1]. לאחר עליית הנאצים לשלטון, נשלל ממנו רשיון עריכת הדין. אז החל לנהל את ארגון "העברה", במטרה לממש "את ההסכם בין הסוכנות לבין שלטונות גרמניה לגבי העברת רכושם של יהודים ארצה". [3]. באחד הדיווחים אודותיו צוין, כי השמיע קו תקיף בישיבות המועצה הארצית של הסתדרות ציוני גרמניה (1934-1937) "נגד קו הססני מדי במערכה להגברת ההשפעה של הציונים בנציגות יהודי גרמניה... או בעד הכרזת מפעל התרמה בקרב חברי ההסתדרות הציונית ... ש"יתאים לכבודה של תנעה לאומית צעירה". "ד"ר נויברגר היה אז יושב ראש האגודות הציוניות המקומיות במחוז ראינלנד-וואסטפאלן, והוא נחשב כאחד הציונים הפעילים ביותר בתוך קומץ העסקנים שהיו נכונים לדחות את מועד עלייתם כדי לסייע במלאכת החיסול המתוכנן, שהיה מטרת העבודה הציונית בגרמניה של הימים ההם בהם עדיין איפשרו הנאצים העברת כספים גם של העולה הפרטי וגם של הקרנות: קרן היסוד, הקרן הקיימת ועלית הנוער. ד"ר נויברגר לא נמנה לפני שנת 1933 עם הפעילים ביותר שבין ציוני דיסלדורף! או אחרי כן קפץ בשתי רגליו לתוך עבודת ארגון' תעמולה' ייעוץ והצלה שציוני גרמניה הספיקו לעסוק בה עוד במשך כמה שנים ולא היה "ציוני חדש" שראה את האור רק כשהשתוללו פלוגות הסער בימי "תפיסת השלטון"...". [4].
בליל הבדולח הוכה על ידי אנשי SS. בעקבות האירועים עברו להולנד ואז עלו, בשנת 1939, לא"י. [3]. בתחילה, פתח משרד לייעוץ כלכלי, ביחד עם עו"ד אוסטר. בינתיים למד לבחינת עורכי הדין הזרים. [3]. לפי בשן, נויברגר הגיע לנהריה בשנת 1944 כשהוא מחוסר כל. "שבור ורצוץ מבחינה נפשית". הוא נכשל בבחינות עוה"ד הזרים מכיוון שלא ידע אנגלית. רכש פנסיון שאשתו ניהלה (פנסיון נויברגר). לאחר שהוסמך כעו"ד (בחודש נובמבר 1945. [6]), פתח משרד קטן, והיה לעורך הדין היחיד בנהריה. הצליח בעבודתו. עם קום המדינה הפך חבר מפא"י. הצליח להוכיח כי ראש המועצה לא רצח אדם שהתנכל לו, וכי הלה מת ממחלה. כשנחתם הסכם השילומים חידש את קשריו בגרמניה (שם היה פעיל במפלגה הסוציאלדמוקרטית בדיסלדורף). [5].
בשנת 1949 החל לטפל בנושא החזרת הרכוש מגרמניה. [3]. הצליח להשיג כספי שילומים בעבור לקוחותיו עד כדי שנטען כי: ""לנויברגר יש איזה פרוטקציה גדולה בשילומים". [5]. בשנת 1954 שב לגרמניה ועבד כעו"ד פלילי, לצד עיסוקו "בהחזרת רכוש ותביעות פיצויים ליהודים שעזבו את גרמניה לפני המלחמה". [3, 5]. חברים במפלגה הסוציאל-דמוקרטית, וביניהם וילי ברנדט, שכנעו את נויברגר לחזור לפעילות פוליטית. [3]. בשנת 1957 הוא שימש מועמד הסוציאלדמוקרטים בדיסלדורף לבונדסטאג, אך לא נבחר. [4, 8]. שימש חבר עירית דיסלדורף. [7]. בסופו של דבר נבחר לפרלמנט ומונה לשר המשפטים של מדינת צפון ריין ווסטפליה. [3, 9]. אז הואשם גם בעבירות בקשר עם כספי השילומים, לדבריו על רקע העובדה שעו"ד ריכרד ווייל מלונדון האשימו באישומי שוא. [9, 10]. כיהן בתפקיד עד לשנת 1972. [3].
עיריית דיסלדורף מעניקה פרסים לזכרו של נויברגר. בשנת 2008 הוענק הפרס ע"י קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל.
בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב העניק אף הוא פרסים לזכרו, לחקר יהדות גרמניה. [12].

נפטר בשנת 1977.