נתניהו שושנה

שושנה נתניהו נולדה בדנציג בשנת 1923 לרבקה וברנרד דב שנברג. אביה, בוגר אוניברסיטת גנט שבבלגיה בהנדסת מכונות ובוגר King's College שבלונדון בהנדסה אזרחית, הוצב בקהיר מטעם הצבא הבריטי, ושם פגש באשתו לעתיד, שהוגלתה מישראל למצרים. בני הזוג נישאו בקהיר. אביה של נתניהו היה מהראשונים שחזו את שעומד להתרחש באירופה, ובשנת 1924, לאחר שהייה בת שנים אחדות באירופה, החליט לעלות ארצה. המשפחה הייתה מראשוני המתיישבים בבת גלים שלרגלי הכרמל. ברנרד דב שנברג היה ממקימי נמל חיפה והצטרף לאחר מכן לפקולטה להנדסת בניין בטכניון, שם כיהן כפרופסור לגיאודזיה. רבקה, אמה של נתניהו, הייתה עקרת בית בעלת השכלה רחבה. נתניהו הייתה בת שנה כשעלתה ארצה. היא למדה בבית הספר הריאלי בחיפה, ובתקופת נעוריה הצטיינה – מלבד בלימודיה – גם בשחייה ובנגינה בפסנתר. היא נמנתה עם תלמידיו של הפסנתרן הנודע פרנק פלג, וחלומה היה להיות פסנתרנית. בהשפעת אביה, שמילא תפקיד מכריע בקביעת דרכן המקצועית של בנותיו, פנתה ללימודי משפטים, בעוד אחותה הבכירה, מירה ז"ל, למדה רוקחות. נתניהו למדה בכיתות משפט בירושלים וסיימה את לימודיה שם בשנת 1946. את התמחותה עשתה במשרד עו"ד יעקב סלומון, ממשרד ש' הורוביץ ושות' בחיפה לסירוגין בשנים 1946-1944. עם סיום ההתמחות הגישה את מועמדותה לקבלת רישיון לעריכת דין בדצמבר 1946. את רישיונה קיבלה בפברואר 1947. נתניהו כיהנה כסגנית התובע הצבאי בחיל האוויר בשנים 1949-1948. לימים יזכרו בבדיחותא כיצד נדרשה לא אחת – מתוקף תפקידה – להגן על טייסי חיל האוויר שבהקמה ומעלליהם (עם אותם טייסים נמנה גם עזר ויצמן, לימים מפקד החיל, שהיה בן מחזור של נתניהו בבית הספר הריאלי). באותה התקופה התוודעה שושנה באמצעות גיסתה לעתיד, הפסלת מירי מרגולין, לאלישע נתניהו. אלישע, שהיה מבוגר משושנה בעשר שנים לערך, היה כבר פרופסור בעל שם בינלאומי בפקולטה למתמטיקה בטכניון. השניים נישאו ב-1 בפברואר 1949. עם סיום שירותה בחיל האוויר החלה נתניהו לעבוד במגזר הפרטי בחיפה. בשנים 1951 ו-1954 נולדו שני בניה, נתן (פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן) ודן (מבקר מוסמך של מערכות מידע). בני הזוג נתניהו ניהלו לאורך השנים שתי קריירות יוצאות דופן, בד בבד עם גידול ילדים וניהול בית תרבותי חם והומה מבקרים. למרות לוח הזמנים הצפוף נהגו בני המשפחה להסב יחד מדי יום לארוחות צהריים וערב. אלישע עמד בצד שושנה, שסבלה מבעיות גב קשות, לא רק במטלות הבית, אלא גם בפתיחות ובהבנה שגילה לקידום הקריירה שלה. נתניהו נהגה לומר שמבחינתה היה בעלה "ראשון הפמיניסטים" בכל הקשור לתמיכתו הבלתי מסויגת בה. בשנת 1962, לאחר שנת שבתון של אלישע בניו יורק, שבה המשפחה ארצה, ונתניהו חזרה לעבוד במשרד עו"ד קומיסר ושות', שם עסקה בעיקר במשפט ימי. לאחר כמה שנים של עריכת דין גמלה בה ההחלטה להתמנות לשופטת. ואכן, בנובמבר 1969 מונתה לשופטת שלום בחיפה. נתניהו נכנסה לתפקיד במלוא המרץ והרצינות ובתוך פחות מחמש שנים, באוגוסט 1974, מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1981 קיבלה נתניהו מינוי זמני לבית המשפט העליון, וב-1982 מונתה באופן קבוע בטקס רשמי בבית הנשיא דאז, יצחק נבון. היא נהגה לומר בהומור שהיא "האישה השנייה הראשונה" שמונתה לבית המשפט העליון, במובן זה שלפני מינויה לא כיהנו שתי נשים בעת ובעונה אחת בערכאה עליונה זו. לאחר מינויה לבית המשפט העליון עברו שושנה ואלישע – שחלה כבר במחלת הסרטן – להתגורר בירושלים. למרבה האירוניה, אחד המקרים הראשונים שעמם נאלצה נתניהו להתמודד היה אם להתיר לחולה סרטן סופני להשתמש בתרופה ניסיונית שטרם אושרה. נתניהו הבהירה שעם כל הצער שבדבר, השופט אינו בן חורין לנהות אחר רחשי לבו ורגשי אהדתו למצוקת העותרים, שכן יש לתת את הדעת גם להשלכות המשפטיות מרחיקות הלכת העלולות לנבוע מהחלטה בעניין שהיה חסר תקדים מסוגו בארץ (עמיתיה, השופטים משה לנדוי ומשה בייסקי, הסכימו עמה). במקרה ידוע אחר לא חששה נתניהו להישאר בדעת מיעוט בקובעה שחלה אחריות מעוולים במשותף כשאי אפשר לקבוע את חלקו של כל מעוול בגרימת הנזק הכללי. דעת המיעוט שלה אומצה לבסוף לאחר שנים אחדות בדיון שיצר תקדים חשוב ומרכזי בסוגיה עקרונית זו. תרומתה המשפטית של נתניהו התבטאה בכל תחומי המשפט – האזרחי, המנהלי והפלילי – ופסקי הדין שניתנו על ידה הקיפו מגוון נושאים. בין היתר טיפלה בדיני חוזים (ומעין חוזים), דיני נזיקין, דיני ביטוח, דיני פטנטים וקניין רוחני, דיני ימאות וסחר ים, דיני מסים, דיני קניין, נדל"ן וסוגיית ההתיישנות במקרקעין, דיני מקצוע עריכת הדין, דיני עונשין, דיני בריאות ועוד. מאז נפטר אלישע ב-1986 חיה נתניהו בגפה. למרות זאת, השנים הללו היו מלאות עשייה, הן במישור המשפטי המקצועי והן במישור הציבורי. ב-1988 הוזמנה נתניהו להרצות בוושינגטון בנושא "זכויות אדם, ישראל והשטחים". בין הנוכחים הרבים היה גם שופט בית המשפט העליון ושגריר ארצות הברית באו"ם לשעבר ארתור גולדברג, והוא התרשם מאוד מהרצאתה. באותה השנה, בעקבות משבר מתמשך במערכת הבריאות, מונתה נתניהו ליו"ר הוועדה הממלכתית לבדיקת התפקוד והיעילות של מערכת הבריאות בישראל. הוועדה הציעה שלוש רפורמות: ארגון מערכת הבריאות בקהילה, הפיכת בתי חולים ממשלתיים לתאגידים ורפורמה ביחסים שבין משרד הבריאות למערכת הבריאות. מסקנות הוועדה הביאו לחקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד-1994 שהיה בבחינת ציון דרך היסטורי בהתפתחות מערכת הבריאות בישראל. בשנת 1993 פרשה נתניהו מבית המשפט העליון בטקס חגיגי שבו נפרדו ממנה חבריה השופטים ועמיתיה למערכת המשפט מתוך הרעפת שבחים על פועלה ואישיותה. הגדיל לעשות נשיא בית המשפט דאז, השופט מאיר שמגר, באומרו: "השופטת נתניהו עסקה בבעיות משפטיות מן הקשות והסבוכות ביותר וליוותה אותן ביד אמן ובלשון חדה". לאחר פרישתה הקדישה נתניהו את זמנה לפעילות ציבורית, להוראה ולכתיבת מאמרים מקצועיים. בין היתר כיהנה כסגן יו"ר המועצה להשכלה גבוהה במשך שתי קדנציות, יו"ר הוועדה לקביעת שיעור המימון על פי חוק מימון המפלגות תשל"ג-1973 ויו"ר הוועדה לענייני פיצויים ותגמולים לפי ס' 109 לחוק הפטנטים תשכ"ז-1967. בשנת 1997 מונתה נתניהו לשבת בראש ועדה מיוחדת שמטרתה לבחון את גיל הפרישה. אחת מהמלצות הוועדה, שקבעה שיש להעלות בהדרגה את גיל הפרישה של גברים ונשים כאחד ל-67, אף הוסדרה חלקית בחוק בשנת 2003. כמו כן, שימשה נתניהו כמרצה מן החוץ למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת חיפה וכיהנה כחברת הוועד המנהל והדירקטוריון של הטכניון וכחברת הדירקטוריון של האקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים. נתניהו זכתה במרוצת השנים בפרסים ובאותות הצטיינות כהערכה על פעילותה המשפטית והציבורית. בשנת 1993 זכתה לאות הוקרה מטעם ליגת הנשים ליהדות קונסרבטיבית, ובשנת 1997 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. כמו כן, היא זכתה בשנת 2001 לאות אבירת איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון, בשנת 2002 לתואר יקירת העיר ירושלים, ובשנת 2003 לתואר עמיתה לשם כבוד מטעם האוניברסיטה הפתוחה.