עוגן לאה

לאה עוגן נולדה במחוז פולוצק שבבלרוס בשנת 1900, בת למנדל ושפרה ויטנברג. כעבור שנים עברה לריגה בירת לטביה, שם כיהן אחיה בפרלמנט, ובראשית שנות השלושים עלתה ארצה לקיבוץ והחלה ללמוד משפטים בכיתות משפט בירושלים.

את התמחותה עשתה במשרדו של ד"ר עו"ד אלעזר הופמן בשנים 1938-1935, ועם סיומה, ביוני 1938, הגישה מועמדות לקבלת רישיון לעריכת דין.

עד שנת 1948 עבדה עוגן כעורכת דין במגזר הפרטי, ומשנת 1950 כיהנה כרשמת המקרקעין בתל אביב. בשנת 1954 מונתה למפקחת ראשית על רישום המקרקעין, ומשם המשיכה לפלס את דרכה מעלה בעולם המשפט: בשנת 1956 מונתה לרשמת בית משפט השלום בתל אביב, וכעבור זמן מונתה לשופטת שלום ולרשמת בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מלבד העבודה המשפטית השוטפת עסקה עוגן גם בכתיבה ופרסמה עם זאב הנגבי ואדם מאירי את הספר "חוק בתים משותפים".

עוגן לא הייתה עורכת הדין היחידה במשפחתה: אחיה, שמעון ויטנברג, שימש גם הוא כעורך דין. אחיה ואמה של עוגן נספו בשואה ולא זכו לראות בבת משפחתם הופכת לדמות מרכזית בחיי המשפט במדינת ישראל.

לאה נישאה ליצחק עוגן, משורר ידוע שכתב וערך ספרי שירה. היא נפטרה בשנת 1964, ללא ילדים.