פורטונה לובה

לובה פורטונה נולדה בווירבליס שבליטא בשנת 1914, בת לצילה ויעקב רוזנטליטה. בתום לימודיה התיכוניים בגימנסיה בליטא פנתה פורטונה ללימודי משפטים בהשפעת בן דודה, יעקב רובינזון, שאותו העריצה. בליטא פגשה את עמנואל פורטונה, מהנדס כימיה, והשניים נישאו. בשנת 1939, כשנראה היה שהנאצים עלולים להגיע לשלטון, עלו השניים ארצה לבדם, ובן דודה האהוב פנה לארצות הברית. לובה ועמנואל שלטו בעברית, שכן בבתיהם בליטא דיברו עברית. פורטונה אף הייתה ציונית נלהבת וחברה בשומר הצעיר בליטא. כשהגיעו ארצה ניסו הזוג פורטונה לשכנע את בני משפחתם שיעלו אף הם, אך בני משפחתם סירבו להאמין שהזוועה תתרחש ונשארו בליטא. זמן מה לאחר מכן אספו הליטאים את כל בני ביתם ורצחו אותם בזה אחר זה.

בשנת 1941 נולד לזוג פורטונה בנם הבכור, גלעד. עמנואל החל לעבוד במפעל הגפרורים "נור", ופורטונה החלה ללמוד למבחני עורכי הדין הזרים בארץ. בנה מספר שהייתה לוקחת אותו לים כשהיה תינוק, ושם לומדת למבחנים כשהוא מונח בחיקה. בשנת 1946 ניגשה לבחינה ועברה אותה. את התמחותה עשתה במשרדו של ד"ר דוד ארדשטיין ובמשרדו של עו"ד לייב דוד קומיסר. עם סיום ההתמחות הגישה את מועמדותה לקבלת רישיון לעריכת דין. בשנת 1946 נולדה לה בתה השנייה, צילה.

בשנת 1951, בהיותה אם לשניים, החלה פורטונה לעבוד כסגנית פרקליטת המחוז בחיפה, אך בשנת 1952, לאחר שנולדו לה התאומים ארנון וניצן, החליטה לפרוש מהעבודה הציבורית ופתחה משרד פרטי. פורטונה אופיינה בלב רחב ולכן ייצגה כל מי שביקש עזרה, אף אם לא היה בידו לשלם לה.
פורטונה חזרה לעבודתה הציבורית מהר מאוד, ובשנת 1954 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בחיפה. לאחר כמה שנים עברה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם כיהנה כשופטת עד פרישתה בגיל 60. חבריו של גלעד בנה מספרים שהיו בורחים מבית הספר כדי לשבת בדיונים שניהלה אמו. את הדיונים הייתה מנהלת ברצינות מתוך חתירה אמיתית להוציא את הצדק לאור. בין הפרשיות שבהן שפטה היו גם כמה מהמפורסמות בארץ, כמו פרשיית הריגול הערבית-ישראלית של אודי אדיב ועוד. פורטונה אהבה מאוד את המקצוע ועבדה לילות כימים. בנה מספר שהייתה מתלבטת שעות ארוכות כיצד להכריע את הדין, אך מכיוון שלא רצתה לתת לצדדים להמתין זמן ממושך, הייתה יושבת עד השעות הקטנות של הלילה ומתעמקת בכתבי הדין. בנושאים טכניים הייתה נוהגת להיוועץ בבעלה, והייתה אף מדפיסה בעצמה את פסקי הדין במכונת כתיבה שהייתה בביתה. עוד מספר בנה גלעד שאביו תמך ונטל חלק גדול בעבודות הבית, אך החברה ביקרה את עבודתה התובענית של האם ואת העובדה שהעסיקה מטפלות.

נוסף על העבודה המשפטית השוטפת עסקה פורטונה בפעילות ציבורית במסגרת ארגון סורופטימיסט. מלבד פעילות מאורגנת זו ישבה פורטונה כיושבת ראש הוועדה הפסיכיאטרית במחוז חיפה. היא הייתה אישה כשרונית ויוצאת דופן, ומכריה בחיפה זוכרים אותה כאנרגטית, אוהבת ואהובה על כולם. היא שלטה בשמונה שפות על בוריין והייתה רחבת אופקים.

פורטונה נפטרה בשנת 1999 כשהיא בת 86.