קסל חנה

חנה קסל נולדה בגליציה בשנת 1915, בת לקלארה ואריה כרוך. קלארה הייתה אישה עצמאית ומוכשרת שעבדה כספרנית. בגיל שישים נסעה ללמוד רפואה טבעונית בגרמניה למשך שנתיים, וכשחזרה לארץ עסקה בייעוץ טבעוני. אריה היה איש חינוך. הוא הקים את תנועת הצופים ועמד בראשה עד גיל תשעים, היה סגן מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, מורה ומתמטיקאי, ולימד גם בטכניון.

כשהייתה קסל בת שש עלתה ארצה עם אמה, לאחר שאביה עלה כבר שנה קודם לכן. קסל גילתה כישרון מיוחד לשפות (ירושה מאמה) ולמשחק. בגיל 19 כבר הספיקה לתרגם מגרמנית לעברית את "קתרין הייתה לאיש צבא", ובהמשך שיחקה בתיאטרון חובבים באנגלית, שבו גילמה דמויות ראשיות במחזות של שייקספיר. היא החלה ללמוד ערבית באוניברסיטה של הר הצופים, אך הוריה לחצו עליה ללמוד מקצוע מעשי, ואז עברה ללימודי משפטים. על בחירה זו הצטערה תמיד והייתה אומרת שהייתה מעדיפה להיות מתורגמנית או שחקנית. קסל ידעה שבע שפות על בוריין, והייתה לה יכולת ללמוד שפה חדשה ברמה של שיחה פשוטה בתוך שבועות אחדים בלבד.

קסל למדה משפטים בירושלים, ועשתה את ההתמחות במשרדו של עו"ד ד"ר זאב בייגל בחיפה בשנים 1937-1936, ובהמשך במשרדו של עו"ד מרדכי עליאש בירושלים בשנים 1938-1937.

קסל נישאה לבנימין קסל בתקופה שהתגוררה בירושלים. בעלה היה מהנדס מכונות שעבד באותה העת במפעלי ים המלח בסדום. עם תום מלחמת העצמאות עברו בני הזוג לחיפה. בנימין התמנה למהנדס ראשי של חיל הים, ואילו קסל קיבלה את משרת היועץ המשפטי של רכבת ישראל, משרה שבה החזיקה עד פרישתה לגמלאות. העבודה ברכבת לא הייתה רבה. בנה מספר שהייתה חוזרת מהעבודה בכל יום בסביבות 14:00 בצהריים. מכיוון שעשתה את מלאכתה בנאמנות ובזריזות מתוך שימוש בכושר ההבעה יוצא הדופן שלה, הסכימה הנהלת הרכבת לשחררה לפני תום יום העבודה, זאת על אף שדובר במשרה מלאה. העבודה הייתה בעיקרה עבודה שגרתית של ניסוח חוזים. החלק המעניין יותר היה טיפול בנפגעי תאונות, בדרך כלל על ידי גיבוש הסכמי פשרה הוגנים. למרות הסיפוק המועט יחסית, התמידה קסל בעבודתה כדי להשתתף בפרנסת המשפחה. תוך כדי כך שימשה גם כשופטת בבית הדין לעבודה, תפקיד שבו מצאה עניין. מלבד עבודתה המשפטית תרגמה קסל מסמכים לאוניברסיטה ולחברת "חבר" לאורך השנים.

קסל הייתה בת 73 כשבעלה נפטר. בשנים שלאחר פטירתו העסיקה את עצמה בעבודות תרגום יותר מתמיד, ואף תרגמה ספר שני, את ספרה של מארי רנו "היין האחרון".

קסל הייתה ממייסדות מועדון הסורופטימיסט בחיפה ושימשה כנציבת האיגוד הישראלי בפדרציה האירופית. לפי ספר דברי ימי הארגון היא "עודדה נערות להיכנס למקצועות חדשים".

קסל נפטרה בשנת 1999 והיא בת 84. היא השאירה אחריה אח צעיר ממנה ב-18 שנה, שני בנים ושמונה נכדים.