שינפלד מרגרטה

מרגרטה שינפלד נולדה בברלין בשנת 1909 והעבירה את רוב שנות ילדותה בברסלאו שבגרמניה. אביה נפטר בהיותה כבת תשע, ואמה הייתה בעלת סלון אופנה ידוע. שינפלד החלה את לימודי המשפטים באוניברסיטאות ברלין וברסלאו מתוך רצון לשמש בעתיד כשופטת בבית משפט לענייני נוער. היא סיימה את לימודי המשפטים, אך בשנת 1933, במהלך התמחותה בבית המשפט, פורסמו חוקי הגזע שאסרו על יהודים לעסוק בעריכת דין. שינפלד פוטרה, וחלומה נגנז.

במהלך לימודי המשפטים הכירה שינפלד את וולטר. הם נישאו ב-12 במאי 1933 ולמחרת עלו על האונייה לארץ ישראל. בשל המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ, ומאחר שבני הזוג לא ידעו כלל עברית, עבדו שניהם בעבודות מזדמנות. שינפלד עבדה כעוזרת בית, וולטר עבד בבניין וכנגר. באותם הימים נולדה בתם הבכירה יעל. בשנת 1937 חזרה שינפלד לבקר את הוריה בגרמניה עם בתה ושהתה שם כחצי שנה למרות המצב הקשה של היהודים בגרמניה.

בשנת 1940 עברה שינפלד את בחינת עורכי הדין הזרים. את התמחותה עשתה במשך שלושה חודשים במשרדו של עו"ד אהרן וילנר בתל אביב בשנת 1941, ובהמשך במשרדו של עו"ד ד"ר סלומון וולף, אף הוא בתל אביב, בשנים 1945-1943. שם המשיכה לעבוד כמה חודשים גם לאחר שהוסמכה לעריכת דין ביולי 1945. העיכוב בהסמכתה של שינפלד נבע בין היתר מלידת בתה הצעירה מיכל בשנת 1944 ומהטיפול ביעל. בשנת 1945 קיבלו בני הזוג שינפלד אישור רשמי לכך שהוריהם שנשארו בגרמניה נספו בשואה.

בשנת 1946 פרשה שינפלד ממשרדו של עו"ד סלומון והקימה עם בן זוגה משרד פרטי בתל אביב. בתחילה עסקה במגוון נושאים אזרחיים ובעיקר דיני מקרקעין ובנקאות. במהלך השנים קיבלו בני הזוג גם תעודות נוטריון.

משנת 1952, לאחר שחתמה ישראל על הסכם השילומים עם גרמניה, השקיעה שינפלד את רוב זמנה בייצוג יהודי גרמניה לשעבר מול ממשלת גרמניה בדבר זכויותיהם על פי ההסכם. בד בבד הציעה שינפלד את מועמדותה לתפקיד סגנית פרקליט מחוז תל אביב בהמלצתו של מי שלימים כיהן כנשיא בית המשפט העליון, השופט יואל זוסמן, אך ניסיון זה לא צלח.

שינפלד נמשכה לסוגיית הפיצויים ליהודי גרמניה בשל היכרותה האישית עם מערכת המשפט וההיסטוריה הגרמנית, בשל הקרבה הרגשית לנושא עקב רצח בני משפחתה, ובשל רצונה לסייע ליהודי גרמניה שנמלטו מארץ זו והתקשו לכלכל עצמם בישראל בכבוד.

בשנת 1968 פרשה שינפלד מעבודתה במשרד והמשיכה לנהל מפעם לפעם תיקים משפטיים בביתה עד ערוב ימיה. שינפלד האמינה שעולם המשפט מפגר אחר מציאות היומיום ושעל החוק להתאים עצמו לתנאי החיים המודרניים. כך אף בחייה האישיים התאימה עצמה למציאות המשתנה והייתה אחת הנשים הראשונות שהחזיקו ברישיון נהיגה.

שינפלד הלכה לעולמה בשנת 1984.