*אליאס נעמת-אללה כוסא

עו"ד אליאס נעמת-אללה כוסא נולד בטריפולי שבלבנון ב-26 בספטמבר 1896.
הוא למד משפטים באוניברסיטת ביירות, אך לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה הפסיק לימודיו ועזב למצרים מחשש שיגויס לצבא העות'מאני. [1]
בסוף מלחמת העולם הראשונה הצטרף לכוחות הבריטים בארץ ישראל כמתורגמן, ולאחריה השתקע בארץ ישראל. [2]
בשנת 1924 סיים את לימודיו בבית הספר המנדטורי למשפטים בירושלים (Jerusalem Law Classes), שהכשיר עורכי דין ללא תואר אקדמי [3]. לאחר סיום לימודיו שירת כתובע פלילי מטעם שלטונות המנדט באזורים שונים בארץ [4], עיסוק שלא הצריך רישיון לעריכת דין.
בשנת 1930 עזב את שירות המדינה, קיבל רישיון לעריכת דין שמספרו 355, ופתח משרד בחיפה. [5]
בשנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים נחשב לליטיגטור מוביל בתחום הפלילי.

הוא היה בעל דעות פוליטיות נחושות ומקוריות, שהרבה להביע במכתבים, עצומות, ספרים ומאמרים. בשנות השלושים הצטרף לתנועת הגוש הלאומי בראשות עבד אל-לטיף סלאח. [6]

כאשר הייתה חיפה לשדה קרב, בשנת 1948, החליט להישאר בה. אשתו אמילי יצאה למצרים יחד עם בנם. כוסא היה לאחד מחברי הוועדה הלאומית שהנהיגה את הפלסטינים בחיפה. בתפקיד זה נשא ונתן עם אנשי ההגנה על כניעת העיר באפריל 1948. בראיון לעיתונאי חביב כנען מסר כי במאי 1948 יצא למסע במדינות ערב בניסיון למצוא פתרון לבעיית ארץ ישראל בטרם תוכרז מדינה יהודית [7]. עם שובו לחיפה, במאי 1948, היה לאחד מחברי ועדת החירום של האוכלוסייה הפלסטינית, שניהלה את ענייניהם האזרחיים של התושבים הפלסטינים בעיר לאחר שכוחות ההגנה השתלטו עליה [8]. פעולתה של הוועדה הופסקה בטענה כי כוסא וחבר נוסף בה, עורך הדין ג'ורג' מועמר, סחרו במנות מזון שנמסרו להם לצורך חלוקה לאזרחים [9].
בשנת 1950 הותר למשפחתו לשוב לארץ בתיווך הצלב האדום. [10]
כוסא שמר על רישיון עורך הדין שלו גם תחת שלטון מדינת ישראל והמשיך לפעול כליטיגטור.

ב-1949 היה לעורך הדין הפלסטיני הראשון שהופיע בפני בית המשפט העליון, בערעורם של שני חיילים דרוזים שהורשעו בשוד מזוין בכפר יאסיף [11]. שמו הוזכר תכופות בפסקי דין של בית המשפט העליון ובכרוניקה העיתונאית. משני אירועים שבהם היה מעורב ניתן לעמוד על מעמדו כליטיגטור מוביל.
בשנת 1958 ייצג את מוחמד עלי עות'מאן, המרגל המצרי שהיה למנהיגו הכריזמטי של מרד כלא שאטה [12]. המרד היה בעל משמעות ציבורית רחבה, ובמהלכו נהרגו אחד עשר אסירים ושני סוהרים. כוסא ייצג גם אסירים נוספים שהועמדו לדין על חלקם באירוע [13]. היה זה משפט מורכב ומאתגר, שזכה לכיסוי תקשורתי רחב בישראל ובעולם. ב-1960, כאשר הובא אדולף אייכמן למשפט בארץ, הועלה בישיבת הממשלה שדנה בהליכים המשפטיים הרעיון שכוסא ימונה לסניגורו [14]. רעיון זה לא קרם עור וגידים, כוסא הודיע כי לא קיבל פנייה בעניין וכי לו היה מקבל מקבל פנייה כזאת, היה מסרב שכן אינו דובר את השפה הגרמנית ולא יוכל לייצג את אייכמן כהלכה מבלי לדבר עמו בשפתו.

בשנות החמישים והשישים היה כוסא דמות בולטת בציבור הפלסטיני בישראל. בשנות החמישים נאבק להקים רשימה פוליטית פלסטינית עצמאית שתתמודד בבחירות לכנסת, כולל שיתוף פעולה עם הארכיבישוף ג'ורג' חכים, עם מוחמד נמר אל-הוארי ועם אישים נוספים. ניסיון זה נכשל, ונראה כי מאמצי השלטונות להצר את צעדיו השפיעו על כך, וכן היריבות עם המפלגה הקומוניסטית שהרבתה להשמיץ אותו בעיתונה.
ב-1958 היה בין מקימי החזית הערבית העממית, שאיחדה קומוניסטים ופעילים לאומיים פלסטינים. בין מטרותיה העיקריות היו ביטול הממשל הצבאי, הפסקת הפקעת אדמות בבעלות ערבית וקידום השוויון של אזרחי המדינה הפלסטינים. החזית התפרקה בשנת 1959 בעקבות מחלוקות פנימיות בין הלאומיים לבין הקומוניסטים בסוגיות של תמיכה במשטרים ערביים שונים, מידת ההשתלבות הרצויה במדינת ישראל, וככל הנראה גם בהשפעת התערבות של רשויות מדינת ישראל [15]. לאחר התפרקות החזית העממית תמך כוסא בהקמתה של תנועת אל-ארד, אבל ככל הנראה לא היה חבר רשמי בתנועה, שמנהיגיה היו בני הדור הצעיר משלו [16]. הוא נודע כהוגה עצמאי ולא השתייך לאף מפלגה פוליטית פעילה. כוסא גם הרבה לכתוב מכתבים, עצומות ותזכירים שהפנה לדמויות ציבוריות ולמערכות עיתונים בארץ ובעולם. הוא דיבר בוועדות הכנסת בעת דיונים בחוקים הנוגעים לציבור הפלסטיני בישראל, ואף הופיע בפני ועדת רטנר, שהוקמה ב-1956 כדי לבחון את הממשל הצבאי. [17]

ב-1968, כאשר הוקם בית המשפט המחוזי בנצרת, הוזכר כוסא בדיונים על הקמת בית המשפט כמועמד ראוי להתמנות לשופט מחוזי [18]. אך כוסא היה אז בן למעלה משבעים שנה, כך שמינויו לא היה אפשרי מבחינת החוק.

הוא הלך לבית עולמו בחיפה בשנת 1971.