התובע קבל כי הנתבע כנה אותו גנב ובנוסף הוא חייב לו שכר עבודה בסך של 220 גרוש מצרי. התובע ביקש לקבל את חובו, להטיל על הנתבע קנס פיצויים על עלבון והוצאות משפט.
הנתבע טען כי הוא חייב לתובע 55 גרוש ולגיסתו 165 גרוש, אך גיסתו ובעלה לקחו ממנו סוליות נעליים ב - 70 גרוש מצרי. את הכסף הוא יכול להחזיר רק לגיסתו ולא לתובע. עוד הוא טוען כי לא כינה את הנתבע גנב ולא אמר שגנב אולם כשחקר כיצד נעל התובע נעליים בשעה שנשלח לפקח על החנות, הוא רצה לשלם עבור הנעליים. הנתבע אמר כי חשוב לו לברר לאן נעלמו הנעליים.
מסקנות השופטים לאחר שמיעת העדות והצדדים:
א. תביעת 55 גרוש מבוססת על הודאת הנתבע לכן עליו לשלמה לתובע.
ב. תביעת 165 גרוש מצרי לא הוגשה על ידי התובע הנכון. את התביעה הייתה צריכה להגיש גיסתו של התובע או גיסתו ביחד איתו.
ג. העלבון לא הוכח כי עדותו של שלמה משה אינה ברורה ויש בה סתירות. אין היא נראית לשופטים להוכחה מספיקה.
ד. על הנתבע חלות הוצאות משפט בסך 12 גרוש מצרי.
הנתבע פטור מתביעת הפיצויים על עלבון, מחוייב ב - 55 גרוש מצרי החזר חוב לתובע ו -12 גרוש מצרי הוצאות משפט.

תוצאת ההליך:

​