התובע שהיה מזכיר התאחדות איכרי המושבות, ערך את פרוטוקול האסיפה השנתית ושלח להדפסה בחתימתו כמזכיר. הנתבע שהיה יושב ראש ההתאחדות הסכים שתופיע בדפוס החתימה אולם כשהיה במערכת, בירושלים, מחק את חתימת התובע וגם את חתימתו שלו עצמו כי לא היו ברורות. התובע ראה בכך שבסוף לא הופיעה חתימתו בדפוס, עלבון וביקש לקנוס את המעליב שהוא הנתבע. הנתבע הסביר כי מחק את שתי החתימות, כי לא היו ברורות ותיקן אותן בכתב ברור. אמר שהן הושמטו על דעת המערכת ובכלל לעיתים מופיעות חתימות בדפוס ולעיתים לא. הוא המציא את הדפוס עצמו כדי להראות ששתי החתימות הושמטו. אמר כי אין בזה שום עלבון או כוונת עלבון. השופטים מצאו כי היות ובפרוטוקול אין שום חתימה, אין בכך עלבון והחליטו לדחות את התביעה.

תוצאת ההליך:

​