התובע קבל כי בהיותו בתאטרון עדן, בשעת ההפסקה, בדברו עם חברו, נתנה לו הנתבעת פתאום ובלי סיבה, סטירת לחי. הנתבעת השיבה כי הדברים היו בתחילת ההצגה. התובע הפריע לה לראות המחזה, ביקשה ממנו כמה פעמים לעזוב את המקום שאינו שלו והוא הדף אותה ועל כך קיבל סטירה. העדה העידה כי בהפסקה הנתבעת ביקשה שילך התובע והוא השיב שיסיים שיחתו וילך. אז סטרה לו.
השופטים סיכמו כי עובדת הסטירה מבוססת על עדות והודאה ולא הוכח כי התובע הדף את הנתבעת.
הסיבה שגרמה לעלבון היתה סרובו של התובע לעזוב המקום והיא פעוטה ואין בה כדי להמתיק במידה ניכרת את דינה.
לעומת זאת, הפומביות היתירה של העלבון נותנת יסוד להחמיר במידת הפיצויים.
לכן החליטו לחייב את הנתבעת לשלם שלוש לירות פיצויים לטובת קקל ו - 27 גרוש מצרי הוצאות משפט.

תוצאת ההליך:

​