התובע קובל כי הנתבע העליב את אחותו בסינמה בפומבי. כשהיא התלוננה בפני R.P.M, גזרו על הנתבע 6 חודשי מאסר. כשראה שכך הדבר, אחיה, התובע - ביקש לעכב את העונש ולהביא את הנתבע למשפט בפני משפט השלום העברי.
הנתבע טוען כי בזמן הצגה בסינמה, פתחה אחות התובע את הדלת מה שגרם לכניסת אור והפריע לחזות בהצגה. בנוסף, היא יצאה ונכנסה שוב ושוב והכניסה עימה עוד צעירים. התובע כעס ואמר לה כי רק צעירה גסה יכלה לעשות כך. על זה היא ענתה לו כי הוא חצוף ונבזה. במילה גסה התכוון שהיא בלתי נימוסית, לדבריו.
התובע טוען כי אחותו ביקשה מהנתבע לשתוק אך הוא הוסיף לחרף אותה בשמות גנאי הרבה. ובשבת כשעברה ברחוב עם שני צעירים - הנתבע שרק לעברה בבוז.
הנתבע הכחיש את השריקה.
השופט יעקבסון אומר כי יש לזמן עדים. התובע אומר כי יש לו עדים.
השופט פכטר אומר כי היות ושמע מפי התובע שהנתבע לא התכוון להעליב אלא להעיר לה כי אינה נוהגת בנימוס, אולי אינו רוצה להמשיך במשפט וזה סיפוק מבחינתו.
השופט יעקובסון מציע להוציא פסק דין בו הנתבע מבקש סליחה ויהיה כתוב כי לא התכוון להעליב.
התובע אומר כי על כבודו היה מוותר אבל לא על כבוד אחותו. הוא קרא בפרוטוקול של ה - R.P.M כי הנתבע העליב את אחותו בשמות גנאי רבים ולכן לא יוכל להסתפק בסליחה.
השופטים הציעו לתובע לדבר עם אחותו שאולי תסכים לקבל הסליחה ואם לא, המשפט ימשכוי ויזמנו עדים.
המשפט לא הסתיים כי הנתבע התגייס לגדוד העברי.

תוצאת ההליך:

​