השופטים קראו את פסק הדין של הערכאה הראשונה והסיקו כי:
הביטוי בו השתמשו הנתבעים כלפי התובע בכתב מעליב, העונש שהוטל בערכאה הראשונה על הנתבעים הוא קל ביחס לעלבון.
כמו כן, היתה סיבה מספיקה להתרגזות הנתבעים מפני תשלום החוב מהתובע. בקשת סליחה על ידי הכרח אינה נותנת סיפוק לתובע.
התובע מצידו לא ערער על העונש הקל שהוטל על הנתבעים.
על יסוד כל אלה פסקו השופטים כי:
סעיף א' מפסק הדין של המשפט במדרגה הראשונה מספר 291 בנוגע לבקשת סליחה בכתב - מתבטל.
על הנתבעים לשלם לטובת קקל קנס בסך של לירה מצרית אחת ומס משפט בסך 30 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​