התובע קובל כי הנתבע העליב אותו בחרפו אותו בכינויים מעליבים ובהכותו אותו לחי בפני רבים. על כן מבקש התובע להזמין את הנתבע למשפט, לברר את אשמתו ולהעניש אותו באופן חמור.
בהמשך כותב הנתבע מכתב להנהלת משפט השלום העברי ביפו כי הוא רוצה משפט בוררים, כי בין בוררים פועלים מבינים את הפועל והרגשותיו, ולא משפט בפני משפט השלום העברי ומפרט כי לפי תקנות משפט השלום יש לו זכות לדרוש משפט בוררים ועל התובע ללכת אחרי הנתבע. הוא טוען כי זו תקנה מפורשת וברורה.
השופטים החליטו כי אינם יכולים לקבל את גילוי הדעת של הנתבע בענין אי-קומפטנציה של משפט השלום בענין אלמות ודורשים מהנתבע להישפט אחרת יהיה משתמט.
הנתבע הצהיר כי הוא מסתלק מהצגת טענותיו. השופטים החליטו למסור את הדבר להנהלה.
מסמך נוסף בתיק, מסמך בוררות (כנראה שבסוף היתה בוררות), כתוב כי החלטות הבוררים הן:
א. הסכסוך בין הצדדים נתרקם בעבר על יסוד ויכוחים פרטיים.
ב. השתלשלות היחסים האלה אינה נותנת מקום להטלת עונש על מר מנחם שושני על המעשה המגונה שעשה ביחס למר משה פוריה (מכת לחי).
על כן לא מצאו נחיצות בהמשך המשפט בברור הדברים על ידי עדים.
על החתום:
מנחם פוזננסקי.
ז. אשור.
ש. פחטר.

תוצאת ההליך:

​