התובע תבע תביעה נגדית את הנתבע שפסל אותו בתור עד לבוררות בין ש. גזנדה ורמון. בתיק קיימות התכתבויות של הועד הזמני של אגודת עורכי הדין שבשם חבר אגודתם, עורך הדין הניגמן, הנתבע, מבקשים לבטל את התביעה משום שלטענתם עורך דין בזמן הגנתו נאלץ לפנות לעיתים לצדדים במשפט בדברים שלא היה אומר מחוץ לכתלי בית המשפט כי היו נחשבים מעליבים. לטענתם מקובל בכל העולם כי עורכי דין פטורים מדברים כאלה.
עוד כותבים במכתב זה כי יש תקדים בארץ למקרה כזה שבו עורך דין מירושלים קרא לצד שכנגד בשמות לא יפים במשך הגנתו וזה הגיש משפט נגדו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה מבלי להזמין את הצדדים אפילו. כמובן שהתובע ביקש להופיע בפני בית המשפט ולהביע טעמי התנגדותו. בית המשפט החליט כי אין באפשרותו לבטל את התביעה ואגודת עורכי הדין מסרה את המשפט לבית המשפט העליון. בערעור בנושא העלבון של התובע מכך שהנתבע פסל אותו מלהיות עד, הגיעו השופטים למסקנות הבאות:
א. על פי החוקים והמנהגים באנגליה, אין עורכי דין אחראים לדברים מעליבים שאמרו במהלך המשפט בשעת הגנה על שולחיהם אפילו אם נתכוונו להעליב ואפילו אם העלבון לא היה לצורך הגנה.
ב. על פי החוקים ומנהגים המקובלים ביבשת אירופה, עורכי דין פטורים מעונש על דברים מעליבים, רק אם נאמרו לצורך הגנה ובלי פניה לרטית להעליב. כך גם לפי חוקי הארץ, כפי שניתן להבין מתוך סעיפים 15, 16 של פקודת עורכי הדין 1923.
ג. מתוך החומר החוקי הנוגע לאנגליה לא הוברר אם במקרים כאלה מתבטלת התביעה מלכתחילה או שיש מקום להגשת תביעה ולמהלך רגיל.
ד. מהלך המשפט הקבוע בתקנות בתי המשפט השלום העבריים אינו יודע על פרוצדורה מיוחדת לדון בקובלנה לפני הזמנת הצדדים ולהחליט על ביטול תביעה בלי ישיבה משפטית.
על פי כך החליטו:
א. בדרך כלל בכל פעם שעורך דין נתבע על ביטויים מעליבים שאמר במשך הגנה על משפט השלום לתת לקובלנה ממין זה את המהלך הרגיל ועל הנתבע להזקק למשפט בסדר המקובל.
ב. בעובדה שלפנינו טוען התובע בקובלנתו רק שעורך הדין פסלו בתור עד ודבר זה אין בו שום יסוד להאשמה פלילית כל שהיא, כי מותר לו לכל צד ולעורך דין בתור בא כוחו של הצד, לפסול את העדים של הצד שכנגד.
על כן החליטו לבטל את התביעה.

תוצאת ההליך:

​