בה כוחה של העיריה טוען כי שלושת הנתבעים שלחו תזכיר שבו היה כתוב כי חברי העיריה עושים ספקולציה בקרקעות מהסוג המכוער ביותר וכבר קרה שהייתה הוספה של ארבעים אחוז על המחיר ששלמה העירייה בעד הקרקע. המילים הללו מאוד מעליבות ומשפילות את כבוד העיריה. הדברים פורסמו גם בעיתונות היומית.
המשפט היה מאוד ארוך, היו 9 ישיבות בנוגע לתיק זה, הובאו אליו עדים רבים והצדדים דיברו רבות לכן מאוד חשוב לעיין בתיק עצמו ולראות את פסק הדין.
מסקנות השופטים:
א. אין לדרוש מהעיריה חשבונות, חוזים ומכתבים בנושא הקרקעות. אין לנתבעים לבקש ראיות וידיעות חדשות.
ב. אין לקבל את טענות העוד גרשמן שדרש זיכוי ושחרור מאחריות פלילית של הנתבעים.
ג. הנתבעים הודו שערכו וחתמו על התזכיר והנתבע סעדיה שושני הודה שיחד הנתבעים הלכו מסרו את התזכיר לפרסום בעיתונות בכדי ליצור דעת קהל.
ד. הנתבעים לא התכוונו למעילה בכספי ציבור אלא לרווחים קלים לקופת העיריה.
ה. הקניה והמכירה של הקרקעות על ידי העיריה אינה יכולה לשמש כהאשמה בספקולציה מהסוג המכוער ביותר.
ו. העיריה לא הרויחה בקרקעות והוביפה לקונים רק אחוז אחד למחיר.
ז. בשעת עריכת התזכיר היו לכותבים די יסודות להאמין שהעיריה מרויחה ממכירת אדמה.
ח. הנתבעים פנו לעיריה בתזכיר כי רצו להראות שמטרתם לברר ולתקן הדבר.
ט. כל הדבר נעשה מתוך מלחמה פוליטית מה שמקל על אשמת הנתבעים.
י. מלחמה פוליטית כשרה צריכה להתנהל באמצעים כשרים.
יא. אין לעבור בשתיקה על הפרסום בעיתונות והביטויים החריפים.
יב. הנתבעים נמצאו חייבים בהפצת ידיעות בלתי נכונות העלולות להשפיל את כבוד חברי הנהלת העיריה אך היות והנתבעים האמינו בנכונות דבריהם -יומתק דינם ויקבלו עונש נזיפה.
יג. יוטלו על הנתבעים הוצאות משפט בסך 565 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​