באסיפה הכללית של ההסתדרות הרפואית אמר הנתבע: שקרנים הם בקופת חולים. הנתבע הסביר כי לא התכוון לניגוד הדברים למציאות אלא למעשה שלא יעשה, הוא קורא שקר. הוא הסביר כי בשעה שיש הרבה רופאים מחוסרי עבודה, קופת חולים הזמינה רופאים מחול באמצעות פרסום בעיתונות. לטענתו היה הסכם בין קופת חולים וההסתדרות הרפואית לקבלת רופאים רק על פי תחרות, אך זה רק למראית עין.
התובע השיב כי את ההודעות לא הם שלחו כי אם ידידם בחול והם שומרים על התקנות.
בית המשפט דן בנושא במהלך 4 ישיבות, עבר על חליפת המכתבים, פרוטוקולים, תעודות שונות וחקר עדים.
התובע ביקש להפסיק אחת הישיבות כדי למלא חובתו כנבחר עיריה באחת מישיבותיה הראשונות של המועצה. בית המשפט דחה את הברור. הנתבע לא הסכים לכך. נשלחו לו הזמנות רבות והוא לא בא. הוחלט לסיים את המשפט שלא בפניו.
השופטים החליטו כי ההודעות בעיתונות חול נדפסו ללא ידיעת קופת חולים, קופת חולים שמרה על כל חוקי התחרויות הקיימים.
הנתבע רשאי היה לא להאמין שקופת חולים לא ידעה על הדפסת ההודעות אולם היה עליו להביע זאת בצורה הולמת ברבים ולהוכיח זאת.
בית המשפט לא נכנס לשאלה האם מותר לקופת חולים להזמין רופאים מחול.
בית המשפט הביא בחשבון את מזגו הרתחני של הנתבע והטיל על הנתבע קנס בסך לירה מצרית לטובת קקל ו - 27 גרוש מצרי תשלום הוצאות משפט.

תוצאת ההליך:

​