התובע קבל כי במערכת עיתון חדשות הארץ נדפסה כתבה מרחובות שבה הוא מוצא עלבון לכבודו, וכונה זדונית להכרית את אמון הציבור בעבודתו הרפואית. ועד המושבה רחובות והתובע דרשו את שם כותב המאמר ולא קיבלוהו. נאמר לו כי אם יתלונן בפני ערכאת הממשלה הכותב יקבל על עצמו את אחריות הדברים שכתב אולם אם התובע יקבול קובלנתו מול בית משפט השלום העברי, ימצא עצמו מול מערכת העיתון.
הנתבעת, מערכת העיתון, טענה על ידי בא כוחה כי התובע אינו מכיר את השפה העברית ולכן לא הבין הדברים. הכותב/העיתון לא רצה להעליב את התובע. הכותב לא התכוון כי הרופא לא משלים את חובתו או לא מכיר את עבודתו, זהו רק שטף הלשון. הוא כתב רק שהרופא שמר על הקים שלמד לפני 20 שנה. בזאת הוא רק מראה כי הרופא לא התענין בדרכים חדשות של ריפוי. הכותב לא חשב לתלות על התובע את האשמה לכן כתב שיש המאשימים את הועד. לכן אין סיבה לדעתם לקרוא לכותב וגם אין סיבה להאשים את העיתון. אם יוסכם, ידפיס העיתון הערה על שהוא מצטער ויתפשרו.
התובע אמר כי הכותב אינו אקספרט בנושא זה אלא בור וכותב מתאר אותו כאדם שאינו מתקדם במקצועו ומשווה אותו לקדחת - אין לו רשות לכתוב כך.
היור מציע פשרה לצדדים והתובע אינו מסכים. התובע דרש מהכותב קנס של 100 לירות לצדקה ולהדפיס בעיתונים עבריים את תוצאות המשפט.
פרסום הכתבה בעיתון פגע בכבוד דר אנטון בתור בעל מקצוע באמירה שידיעותיו המקצועיות אינן מתקדמות. על כן החליטו השופטים:
א. מערכת העיתון תשלם קנס בסך של 10 לירות מצריות לטובת קקל.
ב. המערכת תפרסם את פסק הדין באחד הגליונות הקרובים.
ג. המערכת תשיב לתובע את הוצאות המשפט בסך של 20 גרוש מצרי. המערערת, מערכת עיתון חדשות הארץ ובשמה בא כוחה מ. סמילנסקי טענו כי כותב הכתבה פשוט כתב מה שמדברים/מספרים במושבה רחובות. מה ששומע כל אדם הנמצא שם והוא כתב זאת כמי שמתגורר שם. אין כונה כי אינו יודע עבודתו אלא שאין לו מיקרוסקופ, לא החליף המילדת, לא ביקש עזרה של חובשת/עוזרת בשעת העומס.
עוד נותן דוגמאות סמילנסקי, כי ידוע שצריך להעמיד אולטימטום לועד בענין התימנים כי הוא הכח האינטליגנטי במושבה שצריך להעיר את המושבה ליחס אחר. הוא אומר שהסופר כתב בדרך הנימוס רק דברים שהם בגדר עובדות הידועות לכולם.
התובע אומר כי זו גסות לשאול אותו אם התקדם או לא. יש לו אישור על ידי הממשלה לעסוק ברפואה. סמילנסקי רצה לתת לו מתנה בעד שרפא אותו כי לא רצה כסף אך הוא לא הסכים לקבל גם תפוחים. מי שנותן מתנות סימן שהוא שבע רצון. הוא חושד שסמילנסקי כתב את הכתבה.
התיעצות השופטים:
אחד השופטים אמר כי עצם האמירה: לא הלך בגדולות, היא עלבון גדול מאוד.
בוגרשוב אמר כי רופא היושב במושבה 20 שנה ואין לו מיקרוסקופ - אינו מתקדם. בתור שופטים צריכים לעמוד על חופש הביקורת. גם לחייט יש מידות חדשות.
סכרוב אמר כי אם יאשרו את דברי הכתבה, זה אומר שהוא רופא לא טוב וזאת אינם יכולים להגיד.
רובינשטיין הסכים עם בוגרשוב אך אמר כי הדברים נכתבו בטון מעליב.
הביקורת מביאה תועלת אך לא צריך לבטל.
קמינסקי אמר כי אפשר לכתוב על כל אחד שזה כך וזה כך אם לא נקנוס את הכותב אזי פוסקים אנו שכל הרופאים שלנו לא טובים.
אמר השופט החמישי כי במילים כאלה הורגים רופא. הכתבה מעליבה.
ההחלטה ברוב קולות, נגד דעתו של בוגרשוב היתה לאשר את פסק הדין הקודם!

תוצאת ההליך:

​