התובעת הייתה חיבת כסף לנתבע שהיה חלבן עבור חלב שקנתה ממנו. לא היה לה כסף לשלם והציעה לשלם את חובה קמעא, קמעא... החלבן כעס ולבא לדרוש את כספו בצעקות ובדפיקות על השולחן. בנה של התובעת, בא כוחה, אמר כי היא אישה זקנה וחולה ונפחדה מצעקותיו.
ביום 31 במאי נכנס החלבן לביתה, דרש את כספו בצעקות וגידופים וקרא בפומבי לאישה סבולוץ ופסכוטטעווא. לכן מבקש בנה של התובעת להזמינו למשפט ולחייבו לשלם בעד עלבון.
הנתבע טוען כי הביא לאישה חלב עד שהפסיקה לשלם. הוא בא פעמים רבות לדרוש חובו והאישה דחתה אותו הלוך ושוב. בתאריך 31 למאי אמר לה שאם לא תשלם הוא יקרא אותה למשפט והאישה אמרה לו: צא כלב! הוא ענה לה שכך יכול לדבר רק סבולוץ.
העדה ינקלוביץ העידה כי שמעה אותו אומר מילים אלה.
העדה אלפרין העידה כי תמיד שמעה ממנו צעקות והפעם ראתה אותו דופק על השולחן וחרף אותה במילים גסות.
הנתבע הוסיף כי 3 חודשים הוא מבקש כספו וכשאמרה לו: צא כלב! התרגז ואמר מילים שלא היה צריך לומר והוא מצטער על כך.
השופטים סיכמו כי הנתבע עצמו והעדים העידו כי אמר מילים שלא היה צריך לומר וגרמו לעלבון התובעת. אולם, הנתבע הצטער והתחרט ולכן ישלם קנס לירה אחת לטובת קקל ומס משפט 11.5 גרוש.

תוצאת ההליך:

​