הנתבעים באו לבנק למלאכה כדי לברר את עניינו של חברם החייב לבנק כסף. בתחילה ניהלו שיחה נימוסית אך כעבור זמן מועט החלו לצעוק, לאיים, להרוס ואמרו כי יש להם ביטחון שהמנהל יהיה מוכה. בשל הצעקות, התאסף המון רב ליד הבנק, הוזמנה משטרה ובנתיים הנתבעים עזבו את הבנק והמשיכו צעקותיהם ברחוב. השערוריה שהקימו גרמה נזק מוסרי וחומרי לבנק שאי אפשר להעריכו כראוי. התובעים ביקשיו להטיל על הנתבעים פיצויים, בקשת סליחה והוצאות משפט כדי שהדבר לא ישנה ולא יגרמו עוד נזק העלול לחתור תחת חיי מוסד ציבורי. כמו כן, ציין התובע כי החוב של חברם של הנתבעים הוא מזמן. הבנק שלח התראות רבות, ביקש לירה לחודש מהמוציא לפועל, אך גם זה לא העביר חברם, חיכו לו 6 שבועות נוספים, ביקשו ערבות ועשו רבות כדי לעזור אך אז הגיעו הנתבעים וארע המקרה. הנתבעים טענו באמצעות בא כוחם כי על בית המשפט להביע דעתו על עונש מאסר לבעלי חוב פעוט. לא נאמר כי המנהל יהיה מוכה.
בית המשפט הסיק כי הנתבעים הרימו צעקות עד שהתאסף קהל רב ואמרו שישתדלו להחריב את הבנק. אחד הנתבעים אף אמר כי אינו בטוח שהמנהל לא יהיה מוכה ואילו כוונת הבנק הייתה לעזור לחבר הנתבעים בעל החוב. אי תשלומי חובות מתנגדים למוסר היהדות בכל הזמנים.
לכן נמצאו הנתבעים בהתנהגות בלתי הגונה והוטל עליהם לשאת בהוצאות המשפט בגובה 266 גרוש מצרי בחלקים שווים.

תוצאת ההליך:

​