התובע קובל כי הנתבע התנפל עליו והכהו בעזות וחוצפה שכמוהם לא שמע מעודו. אבל בפעם הזאת, בגינה הוא תובע, העביר הגבול ואי אפשר לסלוח לו. הוא מספר כי בהיותו בחנות של גרינבלאט, נכנס הנתבע וירק בפניו בלי שום סיבה.
הנתבע אמר כי נכנס לחנותו של גרינבלאט ושם היו התובע וגרינבלאט מתלחשים. הוא שמע כי נאמר להרמן שמחר יתקבל הכסף והרמן אמר כי יקבל גם את הבית. על כך הוא כעס וירק בפניו.
מועצת השופטים:
א. ברזילי - הנתבע העליב את התובע באופן גס מאוד.
ב. יעקבסון - ניכר כי התובע והעדים דברו קודם ביניהם והנתבע לא הבחין (כיון שהיה נרגז) אם אמר התובע שיקח הבית או יגבה מהבית.
ג. פכטר הציע להגיד לצדדים שיתפשרו אחרת יוטל קנס על הנתבע.
הצעתו של פכטר התקבלה.
קראו לצדדים אך התובע לא הסכים להתפשר וביקש לקנוס בקנס גדול את הנתבע.
החלטת השופטים ופסק הדין:
הנתבע אשם בהעלבת התובע, לכן, ישלם קנס בסך 2 לירות למוסדות הצדקה שעל יד ועד העיר ליהודי יפו ומס משפט בסך 2 פרנקים.

תוצאת ההליך:

​