הנתבע מכר לגלוברמן, עבור גיסו אייזנברג, את מלונו וקיבל דמי קדימה בסך 10 לירות. טרם המכירה אמר כי עליו לברר אם בעל הבית מסכים לזה. גלוברמן אמר שהוא מקבל זאת. לאחר זמן ביטל המכירה כי בעל הבית לא הסכים ודרש חזרה את דמי הקדימה. הציע הנתבע למסור העניין לרבנים או בוררות וגלוברמן נכנס אליו בלוית חלוצים ובאלמות ואיומים הכריח אותו להשיב דמי הקדימה. על כן הוא דורש שבית המשפט יחליט שאינו צריך להחזיר דמי הקדימה ויטיל פיצוי על מעשי האלמות לטובת מוסד כלשהו. גלוברמן אמר כי לא עשה מעשי אלמות בדרשו את דמי הקדימה אלא איים בהפסקת קריאת התורה או בהפסקת לימודיו כמלמד בתלמוד תורה. אייזנברג הגיש תביעה שכנגד ודרש החזרת 10 הלירות.
גלוברמן ואייזנברג טענו כי היו בטוחים שבעל הבית הרשה למסור המלון.
השופטים סיכמו וכתבו כי לא היתה למלכוב רשות בעל הבית למכור המלון ועליו להחזיר דמי הקדימה. כמו כן, בין המכירה וביטול העסקה עברו 8 ימים, המוכר הזניח ענייני המלון ונגרם לו הפסד לכן על הקונים שקבלו עצמם לקבל הסכמת בעל הבית, לפצות את המוכר על הפסד דמי השכירות במשך שבוע. צריך להחזיר הכסף לאייזנברג כי הוא שלו ואין תוקף להבטחתו של מלכוב להחזיר המקדמה תוך איומים והכאות. כפיצוי על האיומים וההכאות גלוברמן יתן לקקל 50 גרוש מצרי ושני הצדדים ישאו בהוצאות המשפט.

תוצאת ההליך:

​