התובע היה צריך לגבות כספים מתוקף עבודתו, במקום בו עובד הנתבע. הוא חשש מכך ואף התאונן על כך בפני מנהלו, אך זה הבטיח שאם יקרה דבר מה, הוא יגן עליו. התובע הגיע למשרדו של הנתבע לצורך עבודתו והנתבע דחף אותו והרים עליו מקל. מנהלו של התובע הגן עליו כהבטחתו והנתבע חרף גם אותו. על כן דורש התובע שיחייבו את הנתבע על שהעליבו ושיניח לו לעבוד עבודתו בשקט.
הנתבע אומר כי ברור לו שהתובע גנב ממנו ולכן ביקש ממנו לצאת מחדרו. אמנם היה מקל בידו אך הוא לא הרים אותו. כשמנהלו של התובע אמר לו שאין לו רשות לגרש את התובע, ענה לו הנתבע לטענתו, שאינו מכיר בו, התובע, בתור מזכיר וכי לא ישקוט ולא ינוח כל עוד התובע נמצא בקרבת מקום ויכול לגנוב שוב מהנהלת המוסד. עוד טוען הנתבע, כי קיבל הבטחה ממנהלו של התובע כי יפטר אותו.
בפסק הדין כתבו השופטים כי הנתבע פגע בכבודו של התובע ואין רשות לנתבע לגרש את התובע מלשכתו ולא לתת לו להמצא שם.
על כן מצאו השופטים את צבי אפרתי אשם בזה שפגע בכבוד התובע על ידי דחיפות וחירופים ומחויב לשלם קנס של 25 גרוש מצרי לקרן הגאולה ומס משפט בסך של 21 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​