התובע הזמין את הנתבע לדין על שהוציא דיבתו שהוא זייף שטרות, קבל כספים נגד שטרות ללא תמורה, זייף פנקסים, חשבונות ומאזן החברה, גנב מהמגירה 75 לירות, הכניס את הנתבע לעסק ביש בכוונה, קנה לעצמו מגרשים בכספי החברה. הנתבע האשים את התובע שהכניסו בכוונה לעסק ביש והעליבו באופן פרטי בביטוי גס.
השופטים הסיקו כי לא הוכחה קניית המגרשים, לא הוכח זיוף הפנקסים, המאזן והחשבונות, או גניבת הכסף מהמגירה, הוכח אי סדר בפנקסי החשבונות, הוכח זיוף שטרות, לא הייתה כוונה להעלים כספים בעניין השטרות אך היו פעולות שבוצעו בשטרות ובגללן הנתבע גרס כי התובע זייף שטרות.
לא הוכח שהתובע הכניס את הנתבע לעסק ביש בכוונה אך היה לנתבע יסוד לחשוב כך, לנתבע היו יסודות לחשוד בתובע עקב קריעת תעודות וניירת אולם לא היה עליו להגזים בהאשמת חברו.
השופטים החליטו כי יש לשנות את פסק הדין 5653 בהתאם לפסק דין זה. זיכו את הנתבע מההאשמות הפצת הדיבה על קניית מגרשים, זיוף שטרות, הכנסה לעסק ביש, וחייבו אותו לשלם קנס לקקל על הפצת שמועות על התובע כאילו גנב כסף מהמגירה וזייף מאזן כי לא הוכיח זאת. התובע יצא זכאי מהתביעה שכנגד.

תוצאת ההליך:

​