התובע קבל כי הנתבעת האשימה אותו בגניבת ארנקה שהיה בו כסף ומסמכים חשובים לה. בנוסף, סיפרה זאת למזכיר העיריה שמסר זאת לממלא מקום ראש העיריה וזו עלילה כבדה נגד התובע. עוד טוען התובע כי תמיד מעלילים דברים כאלה על התימנים שאינם יודעים להגן על כבודם. התובע דורש להטיל עונש חמור על הנתבעת ולפרסם בעיתון שהוא חף מפשע.
הנתבעת טוענת כי רק לנושא המכתבים של העיריה, הוא התובע, היה בביתה ורכן על שולחנה שם היה הארנק שאבד. היא לא ראתה אם לקח את הארנק לכן הלכה לעיריה לברר על טיבו של האיש העובד אצלם. היא סיפרה את הענין בסודי סודות, בדרישה מוחלטת לא לפרסם את הדבר.
הנתבעת מוחה על ההאשמה שחשדה בתובע רק משום שהוא תימני ואומרת שכמורה שלימדה שנים תלמידים תימנים, פרסים, מערביים, פולנים ועוד - מעולם לא הפלתה בין יהודי ליהודי.
מסקנות בית המשפט:
א. הנתבעת מסרה דבריה לעיריה בסודיות מוחלטת.
ב. הנתבעת לא יכולה להיות אחראית לפרסום הדברים על ידי פקידי העיריה.
ג. אין לחשוד שהיו לנתבעת כוונות רעות. לא הכירה את התובע ועל יחסה לתימנים מסרה במשפט.
ד. מצבה הנפשי של הנתבעת לאחר אובדן הארנק יכול להסביר את התנהגותה.
ה. אין הוכחות לגניבה על ידי התובע.
השופטים פסקו כי הנתבעת שמורה מתביעה זו!

תוצאת ההליך:

​