התובע קובל כי הנתבע אמר עליו שהוא מוכר נשמות של יהודים לתורכים, והוא אינו יודע כל סיבה מצידו שתגרום להעלבה זו.
הנתבע לא הכחיש את העובדה אולם אמר כי התבטא כך בנוגע לעמק שערך לאומי לו ששני הצדדים וגם אנשים אחרים, ביניהם ערבי אחד, היו שותפים בו. על יסוד דברי המאשים עצמו, חשב שהמאשים אינו עומד לצד השותפים היהודים אלא מעונין להפיק תועלת לעצמו ועומד גם קצת לצד השותף הגוי. התובע הודה כי אמנם היה מעונין בתועלתו הפרטית בעמק זה. אשר את חובתו בתור שותף כבר לפני שנים אחדות, עוד לפני פרוץ המלחמה.
העד מלא אחר דברי הנאשם.
השופטים הבינו כי היתה אי הבנה בין הצדדים.
אמנם בדברי הנתבע יש כדי להעליב אך הוא לא התכוון להעליב ואם אין כונה - אז אין עלבון.
הנתבע פטור מעונש מפני שהשתמש במילים המעליבות שלא במתכוון.

תוצאת ההליך:

​