התובעת קבלה כי הנתבעים קיבלו את דירתה לפני נסיעתם ומשחזרו, לא פינו את הדירה. הם תמיד צחקו עליה כי התובעת לא היתה משכילה אלא אישה פשוטה והנתבעת אישה מלומדה.
התנהגות משפחת הנתבעים לטענתה היתה מיוחדת ומוזרה, היו ערים בלילה וישנים בבוקר. פעם שפכו שופכין על בעלה של התובעת, צחקו על התובעת. הילדים של הנתבעים אמרו פעם לילדת התובעת יש לה כינים בגלל שהיא מרוסיה.הנתבעים תמיד באו לחפש אצל התובעת דברים שנעלמו להם כמו מגבות, נעליים וזה העליב את התובעת. פעם אמרה לנתבעת שלא תדפק כי הטיח נופל והיא ענתה שהיא דופקת סוכר. כשנכנסה התובעת להעיר לה, הנתבעת צעקה ודחפה אותה וסגרה את הדלת וצחקה עליה. רבים בחצר שמעו זאת.
הנתבעים מצידם מדברים על כך שתמיד היו בעיות בינם ובין התובעת, שהיו סכסוכים בנושא הכביסה, שהתובעת סגרה להם פעם את הברז ליום שלם ועוד. העדה אמרה שראתה את הנתבעת צועקת על התובעת, דוחפת אותה וסוגרת את הדלת. לאחר מכן התובעת בכתה.
בהתיעצות השופטים אומר ברזילי כי אינו חושב שדפיקת סוכר מביאה לידי סקנדל. שופט אחר שואל אם כדאי להזמין עדים. עונה לו שופט שלישי כי העדים לא יוסיפו, הם יוכלו רק להעיד כי ראו שהוצאו התובעים מין הבית. אומר ברזילי כי דפיקת הסוכר אינה טעם מספיק ואם הוציאו אותה מהבית אין זו תביעת עלבון כי הוכח שהיו סכסוכים עוד קום לכן. בריזילי אומר - ציטוט - אנו מבינים יפה את העניין.
לכן החליטו לדחות את התביעה וכי אין צורך בתביעה הנגדית של הגברת אברבאיה.

תוצאת ההליך:

​