במשפט שנערך בין התובע - המשרד לעבודות ציבוריות והנתבע - ברלין, בא כח הנתבע, עורך הדין גרשמן שהוא גם חבר במשפט השלום המחוזי בתל אביב הודיע שבכתב ההתחיבות שנחתם על ידי שולחו, נוספו אחרי החתימה, המילים: בלי זכות ביטול. יושב הראש של הישיבה, מר שלום מאיר מצא בזה עלבון למוסד והביע דעתו שצריך לערוך נגד עורך הדין גרשמן, משפט דיסקיפלינרי. בית המשפט העליון בתור הנהלה מצא מצדו גם כן עלבון של המוסד. והוחלט להזמין את עורך הדין גרשמן לברור דיסיפלינרי.
הוחלט כי טרם המשפט הדיסיפלינרי, יש לבדוק האם המילים באמת זויפו. ההנהלה מסרה לרוזנבום לחקור את השאלה. הוא חקר את העדים: מאיר, גרשמן, זיגר, ברלין, דיקשטין. תוצאות החקירה הן שבאמת המילים בלי זכות ביטול כתובות באופן דחוק אך הכל כתוב באותו הדיו ובכתב ידו של דיקשטין שלא היה לו שום ענין לעשות זיוף. עדותו של גרשמן נמצא בניגוד לעדות ברלין ויש בה בעצמה חלקים המתנגדים זה לזה.
ההנהלה באה למסקנה שאין שום זיוף ולהאשמה של גרשמן אין שום בסיס. מצד שני אין לחשוד בגרשמן כי הוא מעיד בכונה עדות שקר וכי רצה בכונה להאשים בזיוף. בהיות שגרשמן הוא עורך דין וחבר משפט השלום הוא מחויב לחשוב על דבריו ולא לנגוע בלי שום יסוד בכבוד של אחרים ומה גם בכבוד של מוסד שיש לו ערך לאומי גדול.
החלטה: למסור את עורך הדין גרשמן למשפט דיסיפלינרי.
גרשמן ביקש שדיקשטין לא ישתתף במועצת השופטים וכך הוחלט לפי בקשתו.

תוצאת ההליך:

​