התובעת קובלת כי הפועלות העובדות במטבח בית הספר, מקוה ישראל, נקראו למנהל בעניני עבודתן. הן בחרו בשלוש מהן שתהיינה באות כוחן, אחת מהן הייתה התובעת.
המנהל דרש כי יעבדו יותר שעות. בשעת המשא ומתן קרא לתובעת בכעס ואמר לה בלי סיבה: סמרטוט או סמרטוטה. התובעת מצאה שזה עלבון ודרשה פיצוי.
הנתבע הודה כי קרא לתובעת סמרטוט אך טען כי זו היתה הערכה על עבודתה ועבודת חברותיה שהן רשלניות, לא דיקניות, חלשות אופי. הוא לא התכוון להעליב.
בא כוחו של הנאשם הוסיף כי הוא מוכן לבקש סליחה מהתובעת אם היא רואה עלבון בכינוי.
העדה אישרה את דברי התובעת.
השופטים מצאו כי הנאשם הודה שכינה את התובעת סמרטוט ויש בכך עלבון שלא היתה לו סיבה.
על כן החליטו השופטים כי על הנאשם לבקש סליחה בכתב מאת התובעת או לשלם קנס לטובת קקל 3 לירות מצריות.
בנוסף, ישיב הנאשם הוצאות משפט לתובעת בסך 27 גרוש מצרי.

תוצאת ההליך:

​