בא כוחה של התובעת כתב בקובלנה כי הנתבעת העליבה את אישתו כי הוציאה סודות תל אביב החוצה ומסרה אותם למושל הקודם.
בא כוחה של הנתבעת כותב כי אישתו לא העליבה את התובעת אל בשיחה בין השתיים על יחס היהודים לפקודות האנגליות, ביקרה אישתו את מעשה התובעת בשנה שעברה שאחרי הפרעות שהיו בירושלים היא נמנעה מערוך משתה תה בביתה לכבוד פקידים אנגליים בהם גם מושל יפו הקודם. אמנם אמרה גם הנתבעת כי היו שמועות שיש למושל ידיד בתל אביב המוסר לו סודות אך התובעת אמרה כי גם היא שמעה שמועה זו. בדברי אישתו לא היה כל עלבון.
בא כוחה של התובעת דרש כי תודיע הנתבעת מהו המקור ממנו שמעה השמועה ואם לא - סימן שבדתה מלבה הדבר והיא ראויה לעונש.
השופטים מסכימים כי דברי האשמה הינם עלבון קשה הראוי לנזיפה חמורה ועונש מוסרי-ציבורי.
כיון שבא כוחה של הנאשמת טען כמה פעמים שהדברים לא נאמרו על ידה והיא לא חשבה מעולם לייחס דברים אלה לתובעת ושהיא מצטערת מאוד שהדברים הובנו שלא ככוונתה, ומכיון שהעדה היחידה בשעת השיחה אינה מקימת את דבר העלבון - נוטים השופטים לחשוב שהיסוד להרגשת העלבון מצד המאשימה היה אי הבנה והנאשמת לא התכוונה להעליבה.

תוצאת ההליך:

​