ביום בואו של בלפור לתל אביב, עבד התובע כסדרן בפקודת משטרת תל אביב וקיבל הוראה מראש הסדרנים לא להכניס אך אחד. הנתבע הגיע עם משלחת עיתונאים ודרש להיכנס. התובע, אסר את הכניסה והנתבע עמד והתוכח עימו. כשהגיע ראש הסדרנים והרשה את הכניסה, נכנסה משלחת העיתונאים והנתבע אמר: איזה אדיוטים. לכן מבקש התובע להזמין את הנתבע לדין, לברר את הענין, להענישו כראוי ולחיבו בהוצאות משפט.
הנתבע טוען כי בא עם משלחת עיתונאים, חלקם זרים שהוזמנו על ידי עיריית תל אביב והאוטובוס שלהם איחר מעט לכן השער נסגר. הוא טוען כי היו בידיהם כרטיסי כניסה וכי קיבל אישור להכנס מבעוד מועד. הנתבע מודה כי בגלל שהיה שרוי ברוגז אמר את הדברים ואף אמר כי יכלו להאמר ביטויים הרבה יותר קשים ומעליבים במצב בלתי נעים זה.
מסקנות השופטים:
א. הסדרנים שעמדו בשער האחורי אסור היה להם להכניס אף אחד ללא פקודת ראש הסדרנים.
ב. בידי העיתונאים לא היתה כל פקודה בכתב מידי ראש המשטרה.
ג. בתנאים אלה מלאו הסדרנים את תפקידם כהוגן ונכון שלא הרשו לעיתונאים להכנס.
ד. הוברר שהנתבע כנה את הסדרנים בשם אידיוטים לא בצדק ובלא כל סיבה.
ה. מצבו הנפשי של הנתבע, התרגזותו והתמרמרותו על שעמד על יד השער יש בהן כדי לרכך את מידת אשמתו ולהמתיק במקצת את דינו של הנתבע.
ו. הנתבע בתור עסקן ציבורי, משכיל ובעל תרבות, חובתו היתה להיות למופת במידת הנמוסיות והחינוך הציבורי ולתת את הכבו הראוי לאנשים במלאם תפקיד קשה.
לפיכך החליטו השופטים לחייב את הנתבע לשלם לטובת קקל 300 גרוש מצרי ולהשיב לתובע 27 גרוש מצרי הוצאות משפט.

תוצאת ההליך:

​