באסיפה הכללית של ההסתדרות הרפואית אמר הנתבע: שקרנים הם בקופת חולים. הנתבע הסביר כי לא התכוון לניגוד הדברים למציאות אלא למעשה שלא יעשה, הוא קורא שקר. הוא הסביר כי בשעה שיש הרבה רופאים מחוסרי עבודה, קופת חולים הזמינה רופאים מחול באמצעות פרסום בעיתונות. לטענתו היה הסכם בין קופת חולים וההסתדרות הרפואית לקבלת רופאים רק על פי תחרות אך זה רק למראית עין.
התובע השיב כי את ההודעות לא הם שלחו כי אם ידידם בחול והם שומרים על התקנות.
בית המשפט דן בנושא במהלך 4 ישיבות, עבר על חליפת המכתבים, פרוטוקולים, תעודות שונות וחקר עדים.
התובע ביקש להפסיק אחת הישיבות כדי למלא חובתו כנבחר עיריה באחת מישיבותיה הראשונות של המועצה. בית המשפט דחה את הברור. הנתבע לא הסכים לכך. נשלחו לו הזמנות רבות והוא לא בא. הוחלט לסיים את המשפט שלא בפניו.
השופטים החליטו כי ההודעות בעיתונות חול נדפסו ללא ידיעת קופת חולים ששמרה על כל חוקי התחרויות הקיימים.
הנתבע רשאי היה לא להאמין שקופת חולים לא ידעה על הדפסת ההודעות אולם היה עליו להביע זאת בצורה הולמת ברבים ולהוכיח זאת.
בית המשפט לא נכנס לשאלה האם מותר לקופת חולים להזמין רופאים מחול.
בית המשפט הביא בחשבון את מזגו הרתחני של הנתבע והטיל על הנתבע קנס בסך לירה מצרית לטובת קקל ו - 27 גרוש מצרי תשלום הוצאות משפט. על פסק הדין הגיש הנתבע ערעור וטען כי לא נתנו לו לברר הענין על ידי עדים. בית המשפט דחה הישיבה למועד אחר ובכך שלל מהנתבע יכולת הגנה על עצמו. בית המשפט הכיר בכך שהיה רשאי לא להאמין בקופת חולים ולהביע זאת בצורה נאותה ברבים, הוא לקח דבריו חזרה ובזה הענין גמור אך יכול היה להוכיח כי הדבר היה רק למראית עין.
התובע השיב כי הנתבע לא לקח דבריו בחזרה. כל התחרויות היו לפי התקנות.
בית המשפט קבע כי החומר העובדתי שנאסף היה מספיק ואין צורך בעדים. כמו כן, זוהי זכותו של בית המשפט להפסיק ישיבה בכל זמן שהוא ולדחות הברור לישיבה אחרת ואין זה פוגע בזכותו של צד להגן על עצמו. אם מישהו מעליב חבריו ברבים, ויו"ר האספה מפסיקו אין זה משחרר אותו מאחריות על דבריו אם לא לקחם חזרה.
טענת המערער שלקח דבריו חזרה בשעת האסיפה לא טען במשפט ולא בכתב הערעור והתובע הכחיש זאת לכן אין הטענה מתקבלת.
בשים לב לנימוקים הנל ולנימוקי המדרגה הראשונה, אישר בית המשפט את פסק הדין המעורער.

תוצאת ההליך:

​