מדובר בקטע עיתונות שכתב שיינקין כחבר במוסד משפט השלום.
שיינקין כותב כי הוא פונה לחברי משפט השלום בהצעה בנושא הבא:
דבר נפל בין ד"ר כהן-ברנשטיין ובין אחד מפקידי הבנק. מנהל משפט השלום מהר לתבוע את הד"ר למשפט שלום. הד"ר ביקש שינויים במשפט והמנהל החליט כי אין הדר רוצה במשפט. אז התאספו כמה אנשים וקראו את הד"ר לבא לבאר לפניהם את הדבר. כשהודיע להם שהוא טרוד בעת הזאת ומבקש לדחות הישיבה לערב ולהזמין עוד אנשים, ערכו הנאספים פרוטוקול שהד"ר משתמט ממשפט שלום וכל דבריו על פקיד הבנק הם דיבה שאין לה יסוד. על כך רשמו פרוטוקול מישיבת משפט השלום ושלחוהו לדירקטוריון בלונדון ולראש הציונים ועושים מזה עניין ומשפט לישיבת הקונגרס הקטן של הציונים שיהיה בסוף יוני בברלין. המטרה כנראה להשפיל את כבוד הד"ר כהן-ברנשטיין, אולי להוציאו מהועד המפקח על הבנקים שלנו ובכלל להשפיל ערך האופוזיציה שכנגד ההנהלה הציונית.
עוד לפני חודש פנה הכותב למנהל משפט השלום לאחר שבדק את כל המכתבים וביע דעתו שאין שום סמך להחליט כי הדר סרב לבוא למשפט השלום והפרוטוקול הוא לא של משפט השלום כי אם של אנשים פרטיים. כעת רואה שיינקין כי הענין הולך ומסתבך ומשפט השלום נעשנ למקל חובלים לאחד מטובי וראשי הציונים ולכן הוא רואה חובה כציוני וחבר למשפט השלום, לדרוש מאת ועד משפט השלום:
א. להתאסף ולבקר את כל חליפת המכתבים בענין ולהחליט האם יש מקום להאשים את דר כהן-ברנשטיין בסרוב ללכת למשפט שלום.
ב. למהר ולהודיע לדירקטורים בלונדון ולראש הציונים בקלן כי כל הנזכר הוא לא של משפט השלום אלא של אנשים פרטיים ובטעות באה עליו הכתובת של משפט השלום.
מנהל משפט השלום מיהר לקרוא לאסיפה הכללית של משפט השלום ונתקבלו החלטות אלה לפי הצעת מרדכי בן הלל הכהן והדר חיסין:
א. הפרוטוקול בענין המשפט נגד הד"ר כהן-ברנשטיין יצא לא מאת משפט השלום אך מאת חבר אנים פרטיים ולמשפט השלום אין עסק לזה.
ג. (משום מה אין סעיף ב') - האסיפה הכללית מחליטה שהמשרד של בית המשפט התנהג בענין זה מתאים למצב כבודו ולא ניתן בהנהגתו שום מקום לעודד טענות נגדו. הוחלט גם: לפנות להאפק ולד"ר שימסרו את ברור הסכסוך שיש ביניהם לאסיפה הכללית של בית משפט השלום.

תוצאת ההליך:

​