נולדה בשנת 1922, בבריסק שבפולין. עלתה לארץ-ישראל בשנת 1934, ביחד עם אמה ואחיה. הם התיישבו בכפר מלל. סימה את לימודיה התיכוניים "בגימנסיה הרצליה". בשנת 1939 ביקשה ללמוד בבית הספר לאחיות "הדסה". אביה התנגד לרעיון, וביקש שתשוב לפולין. היא שהתה בווילנה, שהייתה אז תחת שליטה רוסית, וקיבלה היתר לנסוע עם משפחתה לארץ-ישראל בשנת 1941, אז החלה בלימודי הסיעוד. [1]

כאשר סיימה את הלימודים, הגב' שולמית קנטור המליצה כי תשתלב בפתיחת בית הספר לאחיות של הדסה תל אביב (היום שנברון). רבקה ולקנשטיין, אף היא בוגרת "הדסה", שימשה אחות ראשית וגם ניהלה את בית הספר. מאחר והייתה עסוקה בבית החולים, נהנתה גור-אריה מעצמאות רבה, ותפקדה כמנהלת בית הספר. [1]

במהלך מלחמת השחרור הוצע לגור-אריה לפתוח בית ספר לאחים מעשיים פסיכיאטריים, ליד בית החולים הפסיכיאטרי בבת-ים. היא נרתמה למשימה. בבית הספר למדו כעשרים אחים ואחיות עולים חדשים ממצרים, שהתגוררו בשכונת עמידר. בהמשך, שימשה אחות ראשית ומפקחת ארצית בסיעוד פסיכיאטרי. היא שמה לה למטרה לפתוח בתי ספר בחלק מבתי החולים שנפתחו ובהם - בכפר שאול, עכו, ומזרע. [1]

בשנת 1959 התבקשה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות דאז, דר' זימאין, [2] לשמש אחות ראשית ארצית. גור-אריה כיהנה בתפקיד עד לשנת 1976. במסגרת זו פעלה לקידום תוכנית חדשה של הקמת בתי חולים קהילתיים בפריפריה. היא ראתה בכך הזדמנות להקים בתי ספר עצמאיים לאחיות. בית הספר לאחיות באשקלון היה הראשון שפעל לפי מודל זה. [1]

בשנת 1976 עזבה את עבודתה במשרד הבריאות, לטובת ניהול בית הספר וולפסון (תל גיבורים). כיהנה בתפקיד זה עד צאתה לגמלאות, בשנת 1986. [1]

בין השנים 1965- 1966 שימשה מזכירת הסתדרות האחיות. [1]

מקורות

[1] אוסף אצ"מ A640.

[2] שחלב סטולר–ליס ז"ל, שפרה שורץ, מרדכי שני, להיות עם בריא בארצנו בריאות הציבור בעלייה הגדולה (1960-1948), בעמ' 99.