רוזה גינצברג, מי שניהלה את מאבק הנשים על הזכות לשמש עורכות דין בארץ-ישראל המנדטורית, הוסמכה כעורכת הדין השנייה. מי הייתה הראשונה? עורכת הדין פרדה סלוצקין. הסיבה לכך, היא שסלוצקין למדה בבית הספר למשפט המנדטורי, ומשום כך לא צריכה הייתה להיבחן בבחינת עורכי הדין הזרים (בחינה למי שלמדו משפטים מחוץ לא"י).
לאחר קבלת פסד הדין בעניינה של גינצברג בשנת 1930, לפיו לנשים הזכות לשמש כעורכות דין, נדרשה גינצברג לעמוד בבחינות. זאת עשתה בהצלחה מרובה. אך היה עליה להוכיח גם, כי גילה מעל 25 שנים (תנאי סף להסמכת עורכי דין). מאחר ולא הייתה ברשותה תעודת לידה, עתרה לביהמ"ש המחוזי בירושלים, שהצהיר, לאחר בדיקת הראיות, כי גילה של העותרת מעל 25 שנים.
לימים סיפרה, כי פסק הדין המבוקש ניתן לאחר שאחד השופטים הציל את המצב והצהיר: "ראו! אם אישה מצהירה שהיא מבוגרת מגיל 25, אני חושב שאנחנו יכולים להאמין לה!".(אצ"מ AK245/2, ”Becoming a Person”, The Jerusalem Post Magazine (17/05/1974) 7).
את הבקשה לקביעת גיל, אשר בעקבותיה נאמרו הדברים מצאתי באחד מתיקי הארכיון. מסמך קצר, שמאחוריו סיפור מרתק.
(א"מ מ- 1289/6).